 |
דוקא מאחר ואני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת בתגובות האחרונות, נראה לי לציין שבסוגיית מעורבות העליון יש בעייתיות החורגת מן השאלה הכללית של "אקטיביזם שיפוטי" ומדגישה את הפגם העקרוני שבו.
כמו איציק ש. אני מצפה מן העליון להתערב כדי למנוע כל מיני מעשים בשטחים שהם בבחינת "דגל שחור" ולכן לכאורה ההבדל ביני לבינו הוא בשאל המידתיות. אלא שמעבר לעובדה שרוב הדברים הנעשים במציאות המדינית הם יותר אפורים מאשר שחורים משחור, בשאלת השטחים המוחזקים יש משהו מעבר לכך. כמו כן יש בה גם משהו מעבר לעובדה שעליה כבר העירו רבים, שביה"מ העליון פשוט נכנס ללקונה שנוצרה בגלל מחדלים ואזלת יד (ורוח) של הרשויות האחרות. בהתערבותו בשאלת השטחים, שיחק ביה"מ העליון לידי ה'פוסחים על הסעיפים' מן הרשויות המחוקקת והמבצעת. הוא מאפשר להן להמשיך להחזיק בפועל בשטחים מבלי להכריע בשאלת החיוניות של החזקה זו ומבלי שהציבור הרחב יאלץ להתנער מן האשליה כאילו המצב הנכחי הוא הפחות מבין כל הרעות האפשריות. נמצא כאן ביה"מ נוטל לידו סמכויות מן הרשויות האחרות, אפילו בלי הצידוק כאילו הרשויות הללו שמטו מידן את הסמכויות הללו. את המאמצים שנעשו לפתרון שאלת השטחים (הסכמי אוסלו והאוטונומיה) ניתן לבקר כבלתי מספקים או אפילו בלתי נכונים, אבל רק מי שמתעלם לחלוטין מן התרומה המכרעת של העולם הערבי-פלשתינאי לאי הפתירות (בדרכי שלום) של שאלת השטחים (יהודה שומרון ועזה) יכול לטעון לאפס מעשה של המדינאים הישראלים. ובפאראפרזה על שאלתך, מדוע זה יסבור מישהו כי שופטי העליון הם נושאים ונותנים מוצלחים יותר בתחום המדיני מאשר הפוליטיקאים ואנשי הביטחון?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש