 |
הבעיה עם הדיון כאן היא שאין בו מישהו בעל בקיאות בנסיבות הספציפיות של הונגריה ורוב הדיון מתנהל לאורך קוים של אנלוגיה. גם אני לא יכול לתרום משהו לחריגה מן הקו הזה ובכל זאת ברצוני להדגיש שתי אנלוגיות.
א. אנלוגיה אחת היא הנטייה של חוגים אולטרה ליברליים שלא לומר אולימפיים, לבלבל בין ערכי הדמוקרטיה בכלל לבין הערכים הליברטריאניים שלהם עצמם. כוונתי לטענות מסוג אלו הבנויות על ההנחה הכוזבת שדמוקרטיה בנוייה על חופש ביטוי (או בינוי) אוניברסלי ובלתי מוגבל. כאשר משטר דמוקרטי מנסה לחזק את השליטה ומירכוז הסמכויות במדינה, הדבר אינו בהכרח בלתי דמוקראטי פאשיסטי וכיוב'. התפיסות האלו גורמות לכך (ואולי גם נגרמות בגלל) שדמוקרטיות על בסיס מערבי קלאסי מתקשות להסכין עם פראקטיקות דמוקרטיות במדינות שאין להן את הבסיס הזה (הודו, טורקיה ואפילו איראן). בנקודה זו ראוי אולי להזכיר את מיקומה של הונגריה במזרח אירופה אשר פרט למדינה לצ'כו-סלובקית נוחה עדן היא נטולת מסורות דמוקראטיות. יחד עם כל האמור לעיל, נראה שהדברים בהונגריה חרגו ממה שאפשר לתאר כווריאציות קבילות של דמוקרטיה אירופית. השאלה המעניינת היא מדוע?
ב. האנלוגיה השנייה היא באופן לא מפתיע קשורה בשאלת האתניות והלאום. קבוצות בעלות אתניות הונגריות חיות כמיעוטים (די נרדפים) במדינות שכנות (לי ידוע על רומניה וסלובקיה) ואילו הונגריה המקוצצת שלאחר 45 בכל זאת מכילה מיעוט שעוניו הרב ואופיו הפלילי מחפים על מספריו הזעומים. השאלה הלאומית (אכן כמו בישראל) מאפשרת לנבל הפוליטי לחזק את כוחו הפוליטי על חשבון האופוזיציות תחת חסות המטריה הלאומית/לאומנית. נראה לי שבהזדמנות זו הגיע הזמן לקבור סופית את הטענה הגודוינית העולה כשמזכירים אנלוגיות פאשיסטיות ונאציות ממש. כל מי שסבור שבין ליברמן לבין אורבן ו/או היידר אין שום אנלוגיה אינו יודע מה הוא שח. האנלוגיה המובהקת הזו אינה נשענת בהכרח על קוים מקבילים במצעים הפוליטיים, אלא בעיקר על קווי האופי של האלקטורט של מפלגות אלו. יש להזכיר שעשרים מיליון הגרמנים שהצביעו לנאצים בשנות השלושים לא היו כולם דמאניוקים ששאיפת חייהם היתה לדחוף סבתות לתאי הגז. הם היו פשוט בני אדם נטולי עכבות אתיות-מוסריות נוסח "יהרג ובל יעבור".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש