|
||||
|
||||
בהמשך לתגובה 588857 עליה טרם ענית ג. עולה תחושה לא נוחה שאתה רותם את העגלה לפני הסוסים. מתגובותיך אני מקבל את הרושם שקודם גמרת אומר מהו ההסבר -שהמערכת המשפטית התגייסה לרדוף את קצב מסיבות עדתיות (שמאלנים נגד ימני, אשכנזים נגד ספרדי, מתבוללים נגד מסורתי)- ואחר כך אתה מחפש תימוכין לסברה הזו במקום לשקול הסברים חלופיים לאותה התנהגות. כל זה כמובן תחת הנחה שב. שלך נכון. לצורך הדיון אני יכול להניח שהשופטים חברו למעשה עוולה זה אך לא מהסיבות "שלך". איך תוכל לדעת? רבות מחשבות בלב איש. אם אני הייתי מייחס להם להיטות להרשיע את קצב הייתי נותן להם דווקא סיבות "ממלכתיות", מעין היפוך של מבחן בוזגלו בו נשיא המדינה העליב את כולנו במעשיו ושירקב עכשיו בכלא, ואם היו קוראים לו הירשברג עוד היה מקבל כפול. אני לא מאמין בכך, נקטתי את העמדה רק לצורך הדיון, אבל נניח שזו היתה הסיבה איך היית מבדיל בינה לבין הסיבה "שלך"? ד. ישנה אמרה אמריקאית שמתיחסת לעניין ההשתייכות לשמאל ולימין על פי מבנה אישיות - מי שאינו ליברל בצעירותו אין לו לב, ומי שאינו שמרן בבגרותו אין לו שכל. אצלנו המאפיינים של הימין והשמאל שונים. אני מתקשה להבין מה הופך את השמאלנים בעיניך לקבוצה שהמאפינים שלה כה ברורים. בענין הבעיה הפלסטינית הדעה הציבורית נעה שמאלה וימינה בארבעים השנה האחרונות בתחום צר יחסית, ודעות שנחשבו מרכז בשנות השבעים (ד"ש) עשויות היו להחשב ימניות בשנות השמונים ושמאל בשנות התשעים וכיום. פוליטיקאים עוד הרחיקו לכת בתוך אותו תחום - בבחירות הפנימיות לראשות המערך ב 77' שמעון פרס, שהיה שר הביטחון, פיתח תדמית "ניצית" ו"ביטחוניסטית" לעומת רבין שנחשב ל"יוני"1. בשנת 90' היו אלו אריאל שרון, יצחק מודעי ודוד לוי ששמו חישוקים מימין למדיניות החוץ של יצחק שמיר(!)2 לא ניתן כלל להשוות בין המפד"ל של יוסף בורג ואפילו של זבולון המר למפד"ל של אפי איתם, ואילו ש"ס הצליחו לקרוץ לכל הכוונים באותה קדנציה. בשנות השמונים רק 10% מקולות המצביעים התפזרו שמאלה וימינה לתחיה ורץ ועוד הצידה משם. 90% הצביעו בעצם מרכז. ב 92', גם בזכות הבחירות האישיות, עלה הפיזור לצדדים ל 20% וכנראה שיקף טוב יותר את עמדות המצביעים. עדיין 80% הצביעו מרכז. בחירות 96' הציגו כיתתיות הולכת וגדלה עם 23 מנדטים למפלגות דתיות, 9 לערביות, ורק 70 מנדטים למרכז. בחירות 99' היו נקודת השפל למרכז, בה זכה רק ל 59 מנדטים. ב 2003 המרכז חזר להיות רוב מוחלט. בבחירות 2006, על רקע ההתנתקות, זכו מפלגות הימין לתמיכת שיא של 20 מנדטים, והמרכז (עם הגמלאים) עדין זכה ל 66 מנדטים. ב 2009 הימין התחזק עוד יותר ומימין לליכוד נרשמו 22 מנדטים לעומת 11 משמאל לעבודה, אבל המרכז נותר הרוב. אז מי הוא השמאל שאתה מדבר עליו? אם הוא כל מה שמשמאל לליכוד אתה מדבר על מסורתית כמחצית מהמצביעים, וליחס להם תכונות כל כך מובחנות זה לא רציני. ואם אתה מדבר על מה שמשמאל לעבודה אתה מדבר על מיעוט אומלל שבקושי מגיע ל 10% מהמצביעים, רובם המוחלט ערבים, כלומר כ5% ומטה מהמצביעים היהודים. מאוד דומה למשל התבלין שלך, אז ממה נפשך? אם כבר ניתן להחיל את האמירה שלך בהיפוך "הגענו למצב בו המינון של ימנים גדול מדי" על שתי מערכות הבחירות האחרונות, בהן עלה הימין המובהק עד קרוב ל 20% מהמצביעים. אבל כמו עמנואל גולדשטיין- אסמול והשפעתו הזדונית מחלחלים לכל פינה גם כשהשמאל עצמו הוא נוכח נפקד. תחשוב על זה ברצינות. האם רוב שופטי העליון הם מצביעי מרץ ושאר שיקוצים? ואיך שאול מופז מסתדר עם הדיכוטומיה שלך? גם מזרחי, גם רמטכ"ל לשעבר וגם משכשך בקדימה מפלגת הססמולנים. איך זה שמכל הרמטכ"לים רק אחד הלך ימינה? תשובה- כל השאר נשארו במרכז. ידין, דיין, רבין, מוטה, ברק, מופז ויעלון. כולם בצנטרום של הפיילה. לקרוא לחלקם שמאלנים זה לחיות במושגים מעוותים על ימין ושמאל. אופס, שכחתי את הגיחה של ליפקין-שחק. הוא באמת הדיף ססמולניות. נקזז אותו עם רפול. 1 כן, כן הבחירות לכנסת התשיעית [ויקיפדיה] 2 על אף ששמיר היה מראשי הממשלה הימניים ביותר שידעה מדינת ישראל, חסיד מובהק של ארץ ישראל השלמה ומתנגד תקיף לכל פשרה טריטוריאלית במסגרתה תוקם ישות מדינית נוספת כלשהי על שטחי ארץ ישראל בין הים והירדן. |
|
||||
|
||||
אין ספק שהשופט קרא והשופט ג'ובראן הם מהמפורסמים שביהדות אשכנז. גם מני מזוז יוצא ברלין. |
|
||||
|
||||
אשכנזי לעומת מזרחי: לעומת יוצאי אשכנז, הפולניים הם מזרחיים. מה שלא ברור לי הוא איך מתייחסים למוגרבים בתור מזרחיים. ויש כמובן את המקרה המפורסם בו לא מזמן הייתה קנוניה בין ימנית וחצי אתיופי נגד מוגרבי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |