 |
ברשותך אבקש לשנות/לעדכן את דעתי על השופט אדמונד לוי עוד פעם אחת (בעקבות קריאה חוזרת בספרה של נעמי לויצקי/העליונים).
א. באוירת הימים הללו יש לציין שהשופט אדמונד לוי היה מינוי עדתי פאר-אקסלנס. שום קריטריון אחר מלבד הקריטריון של אפלייה מתקנת לא יכל להצדיק את בחירתו לעליון. גם ההערה שלך, כמדומני, בנוגע להטיות הפוליטיות של שופטים אחרים, אינה מוצדקת. במקרה של השופט לוי, בנוסף על עברו כפעיל מפלגתי לא פאסיבי, הבעיה העיקרית איתו נעוצה בעובדה שהשופט לוי כלל לא ראה את הבעייתיות שבעירוב השקפות פוליטיות עם פסיקה משפטית. כמה מפסה"ד שלו היו פמפלטים פוליטיים שהציגו את עמדתו הפוליטית של הכותב ולא היה להם דבר עם שלטון החוק ועבודת המערכת המשפטית. מי שירצה יוכל לומר, שהשופט לוי פשוט לא היה חכם/צבוע מספיק כדי להיטיב להסתיר מה שקיים אצל כל השופטים האחרים. אני איני יכול להסתפק בקביעה זו. ע"פ הבנתי, השופט לוי כלל לא השכיל להבין שמצופה ממנו לקיים הפרדה, ולו לכאורה בלבד, בין דעותיו הפוליטיות לבין עבודתו ובפרט פסיקתו המשפטית. (חוסר הבנה זה התבטא גם בתחומים אחרים, כמו הפרדה בין השקפה דתית אישית לבין טווח הפעולה שיש לשלטון החוק ובכלל בתחום זה. ואני מכוון לפסה"ד של "בית-יעקב" בעמנואל. העובדה ששופטי ההרכב שלו לא הגיעו למסקנות שונות משלו, אינה נוגעת לאחריותו כנשיא ההרכב לפסה"ד השגוי הזה).
ב. דוקא לאור האמור בפסקה הקודמת, ברצוני להדגיש שאיני חוזר בי מן ה"ציון סופי" הטוב שנתתי לו. עמידתו המשפטית המחמירה מול עבריינים "מיוחסים" שחסו בצילן של סוללות משפטנים "בכירים" ונחישותו להעניש גם עבריינים מן העילית השלטונית והעסקית בהתיחס לערכי ההגינות והיושר המקובלים ולאו דוקא ע"פ דקדוקי לשון החוקים, הם המורשת של השופט לוי ותרומתו לשלטון החוק. העובדה שהשופט לוי לא נרתע מלהחמיר גם עם עבריינים שלא מן השורות האחרונות של החברה הישראלית, תרמה למעמדו של ביה"מ העליון בציבור לא פחות ולדעתי גם יותר מאשר המורשת האקדמית של האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק.
ג. אני רואה בסתירה לכאורה הזו, ראשית חיזוק לאלו המצדדים באפלייה מתקנת, ושנית חיזוק לעמדתי הישנה, בדבר העדיפות שיש ליחס לשמירה על הסדר החברתי ועל שלטון החוק בעיקר במובן הפלילי, על פני הנסיון לעצב את החוקים והחוקה ואת פני החברה בכלל דרך ספרי החוק והמשפט. לא ברור מה עושה את השופטים מוכשרים יותר מן הפוליטיקאים הנבחרים, לעצב את פני החברה הישראלית. בן גוריון לא העניק חוקה למדינת המהגרים שלו, לא משום שלא רצה או לא הבין את חשיבותה. הוא לא עשה זאת משום שלא הצליח. לא ברור מדוע חשבו אהרון ברק וחוגו שהם יצליחו לכפות על החברה משהו שכוחות חזקים מאד כפי הנראה מתנגדים לו ואפילו בנסיבות המיטביות. בנסיבות הריאליות, בחברה הנתונה באוירה של רפיון אכיפת החוק, הפקרות במרחב בטחון הפרט והציבור, "כל דאלים גבר" וכיום אפילו של חוצפה ועזות מצח מול כל סוג של כבוד לרשויות, הנסיון הזה הוא לא סתם מתמיה, הוא מפוקפק ממש.
ד. כדי לחסוך ויכוח מיותר, אציין שאיני מצדד בהפיכת ביה"מ לחותמת גומי ו"שוטר" של המחוקק. אני מכיר בתפקידו של ביה"ש בעיצוב פני החוק, דרך הפרשנות שהוא נותן להם בעיקר במהלך ובאופן אכיפתם. אני פשוט סבור שהנסיון ה"ברקי" להפוך לשופט-על ומחוקק-על במקום לתפקד כחלק מן ממה שקרוי הממסד השלטוני המחוקק ואוכף את הסדר החברתי היה שגוי וגם מזיק מאד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש