|
אני מביע את דעתי. שאלת מה אומר, לא שאלת למה אומר זאת. השיקול של "ההורים של מי יעשו יותר רעש אם הוא יפול בשבי" אינו שיקול לגיטימי בשיבוץ חיילים למשימות (אולי פרט לנסיכים בריטים בתקופת השירות שלהם בעיראק/אפגניסטן). דעתו של החייל או של הוריו לגבי מה צריך או לא צריך לעשות כדי לשחרר אותו (במצב הבלתי סביר של נפילה בשבי) אינה רלבנטית - היא לא אמורה להשפיע כשההורים דורשים שישולם כל מחיר, ולא כשהם דורשים שלא ישולם אף מחיר. תפקידו של חייל הוא לבצע משימות, לא לחוות דעות; הוא לא יכול לקבוע מה המחיר שישולם עבורו (כשם שהוא לא יכול לקבוע האם יש לבצע פעולה לחילוצו או לא). אם אתה מכפיף את השיבוץ של חיילים לדעותיהם האישיות בסוגיה הזו, או בכל סוגיה אחרת, הרסת את הבסיס של המשמעת הצבאית - צבא בנוי על כך שאתה מציית לא כי אתה מסכים עם הפקודה אלא כי זו פקודה.
אגב, מה יקרה למג"ד ההיפותטי שלך אם, לאחר החלטתו, הוא יגלה בפעם הבאה בה הוא אמור להוציא משימה שאין לו את מי לשבץ, כי כולם החליטו להחזיר את הכרטיסים וללכת לשרת בבסיסי שלישות ותחזוקה לא מסוכנים?
|
|