 |
|
 |
||
|
||||
 |
בינתיים, כשבועיים מאז חזר שליט ופרש לבית הוריו, ואני מרגיש דממה צורמת מצד משפחת שליט. נכון, שליט הוא אדם פרטי ויש להניח לו, ובכל זאת ציבור שלם עמד על הרגליים, התגייס למענו, הפך מעורב רגשית, והנה כאילו בכך תם העניין מתכנסת המשפחה ונעלמת. מה איתו, מה עבר עליו, איזה משוב כלשהו מצד המשפחה לציבור חסר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות. האם אתה רומז למשפחה שאין ארוחות חינם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחררנו ונשחרר 1027 מחבלים. זה מחיר הארוחה, לא ראיון תקשורתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היתה כאילו המשפחה לא שילמה את חובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאבק שלהם היה להחזרת גלעד שליט, והכלי שלהם היה (בין השאר) תודעה ציבורית. היה אולי נחמד לתומכי העסקה אם נועם שליט היה מכנס מסיבת עיתונאים להודות להם, אבל מלבד זאת - אני לא חושב שיש למשפחה שום מחוייבות לציבור. הוא חזר, ומכאן ואילך הוא ומשפחתו לא מחוייבים לשתף את הציבור בחייהם. אולי בעתיד הוא ייתן ראיון בלעדי או יכתוב ספר, ואולי לא*; אבל הוא לא *חייב* לספק עדכונים לעיתונאים ולציבור. *אם ספר מתוכנן, כמובן ששתיקה תקשורתית תועיל למכירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, גלעד עצמו מעולם לא ביקש זאת. נכון, "שילמנו" תמורתו מחיר כבד. נכון, הוריו עירבו וגייסו את התקשורת במאמציהם להחזירו. נכון אפילו שלו יכול היה, הוא עצמו סביר שהיה מבקש זאת. אבל העובדה נשארת שהוא לא ביקש בעצמו. והוא איננו קטין, הוא אדם בוגר בזכות עצמו, ומה שעשתה התקשורת מאז שובו היה חדירה גסה מאוד לפרטיותו, בשעה שאותה תקשורת עצמה שידרה פעמים רבות מספור ראיונות עם אנשים שהיו בשבי, עם פסיכולוגים שמטפלים בהם ועם אנשים שהם גם פסיכולוגים וגם חוו בעצמם את השבי. וכולם אמרו שכל ההילולה הזאת והמעקב אחריו מהווים חבלה חמורה בתהליך שיקומו. אז איזו מין התגייסות זו הייתה אם היא הייתה על תנאי לקבל סיפורים טובים אחר כך? לשים אותו גם כאן בשבי, בתנאים אמנם משופרים בהרבה - אבל עדיין בכלוב? שנית, אמור נא - מה אכלת לארוחת בוקר היום? האם אתה נפגש הרבה לחברים? איפה אתה מבצע את קניותיך? יש לך בן/בת זוג? מיהם? והאם השאלות האלה נעימות לך כשהן באות מצד זרים מוחלטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ונכון ויפה. ואף על פי כן, גם אם אינם חייבים, היו יכולים. כשם שהיו יכולים לצאת לצעדות, ולהפריח בלונים, ולהדפיס חולצות ולטחון את השכל של כל אזרח במדינה עד האחרון שבהם, יכולים היו עוד מיזם אחד קטן שיביע תודה. כי שליט, גם אם נפל בשבי שלא באשמתו, קיבל את חייו בחזרה הודות לאהדת ההמונים. משהו, לממשלה או להמונים. פיפס. אלמנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אמרו תודה לפחות כ-700 פעם. האם שחררו אותו כדי שיוכלו למרר את חייו בבית? דבריך מצביעים על אטימות ולב אבן, בדיוק כמו כל התקשורת העוקבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אם אמרו 700 פעם, בוודאי לא יכאב אם יאמרו גם בפעם ה 701. אני לא לגמרי מבין למה דבריי מצביעים על אטימות, אלא שצורם לי הניגוד אם במשך חמש שנים עשתה המשפחה כל אשר לאל ידה להפוך את הסיפור הפרטי שלה לסיפור לאומי, חמש שנים של שטיפת מוח עמוקה אשר כוונתה הייתה לעורר בקרב הציבור רגשות אשם קולקטיביים, חמש שנים שבמהלכן לא יכול אדם לעבור את שגרת יומו בלי שידחפו לו לגרון את עניינו של גלעד שליט באיזו שהיא דרך או מאיזה שהוא כיוון, והנה בתוך יומיים דממה גמורה בנימוק של חוסר עניין לציבור, כאילו מעולם לא היה כאן אלא עניין פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן שום ניגוד - זו התנהגות עקבית לחלוטין. המשפחה רוצה לעשות את הטוב ביותר למען גלעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר את הסיפור של דוד המתאבל על בנו החולה, וקם מהאבל כשבנו נפטר? אז ככה, רק הפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הלכת בשבת לים במקום לבית הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מהדתיים אני ודאי לא מצפה לשום דבר טוב במישור הציבורי. אבל בעניין גלעד הפסיכוזה ההמונית תפסה מימדים כאלה שאפילו אנשים אינטליגנטיים, כמו ג'וד למשל, לא מסוגלים לחשוב אלא על סיפוקם הפרטי - ולא משנה על חשבון מי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אפשר לגלות שלא רק לנו חייבת משפחת שליט. היום נחשף ב-Ynet למי באמת היה ידע מוקדם על החטיפה כמו גם על תאריך השחרור. כעת בודקת המשטרה את חלקם באירוע, כאשר המשפחה גוזרת על עצמה שתיקה עד להגשת כתבי אישום. מה שהדליק נורה אדומה היה פליטת פה מקרית של שליט: "אני מתחזק לאט לאט", מילים שזוהו על נקלה על-ידי חוקרי המשטרה המוכשרים כביטוי לתסמונת סטוקהולם [ויקיפדיה]. מערכת האייל תמשיך לספק עידכונים שוטפים בפרשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |