בתשובה להיא, 02/11/11 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי כרגע זמן, אז רק לעניין השמות: שמות הם דבר שעובר בירושה. זה די ברור שבתחילה הם ניתנו מתוך רצון לאזכר את כתבי הקודש, ולאחר מכן פשוט השתרשו, ונותרו אותם שמות מן התנ"ך בקרב ציבור שהלך והתחלן. כנ"ל לגבי אמן והללויה. הן לא שמורות רק למי שמתפלל, אבל מקורן בתפילה. מה שצורם לי באינגלוז אינו בהכרח שאילת *המילים* מהאנגלית (שזו יכולה גם להיות העשרה), אלא כפיית *התחביר* האנגלי על העברית (שזו הכלאה של מין בשאינו מינו). לכן בהחלט יש הבדל בין שאילת מילים מקודשות מהתנ"ך או ממקום אחר, לבין תרגום אוטומטי ומילולי של משפטים שלמים מכתב עת אנגלי, באופן שגורר גם שינויי חשיבה (משפטים מסורבלים עם שלילות כפולות מייגעות, שהיה אפשר לומר בשתיים-שלוש מילים בעברית פשוטה ובהירה1). 1 העברית בכלל "אוהבת" קיצור מברקי, היא הרי סותתה באבן וכל קו היה משמעותי. האנגלית שנרשמה בדיו על נייר התפתחה מלכתחילה עם יותר מרווח ל"עודפות" ו"יתירות". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר, החוקיות יותר מובנת לי עכשיו. וגם להבנתי העברית (לפחות המודרנית) בעלת אופי מברקי. בגלל זה לפי הרושם שלי יש כמה סופרים גרמניים שהולכים לאיבוד בתרגום. אגב גרמנית, אתמול עיינתי בטקסט עברי די מסורבל, ובשיחה:רמשטיין [ויקיפדיה] שלו הופיע התירוץ הנ"ל: "תורגם מאנגלית על ידי Xyz חלק מן הציטוטים לא היו כל כך טובים בנוסח האנגלי ולכן הם גם ככה בעברית". ואני אומרת שאם פלוני אלמוני לא אמון על מלאכת התרגום לפחות שלא יחשוף את העובדה שגם תירוצים אתה לא יודע להמציא. אגב המשפטים התנ"כיים דווקא כן הזדחלו להם לכל מני שפות, אבל לרוב הוענקה להם אדרת פואטית בתרגום, לפעמים הם אפילו יותר מוצלחים מהטקסט המקורי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ובוקר טוב! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |