|
האברך שעשה את ה"מצווה" הזאת עבד כקבלן משנה עם משרד הסעד והרווחה ומשם "שחרר" את מאגר המידע. א. אמנם, כפי שהעירו המגיבים האחרים, הוא כנראה לא הוריד את המידע ממחשבו של השר הממונה, אלא עבד מול פקידים נמוכי דרג יותר. הבעיה היא שפקידים לא ממנים את עצמם ולא נבחרים ע"י הציבור. הביטויים השגורים "הדג מסריח מהראש" ו"תסמונת הש"ג" באים לומר שהשר הממונה אחראי לרמת הרשלנות והמחדלים במשרדו ובד"כ גם יוצר אותם, בין בפועל ובין במחדל. ב. יתר על כן, הדרך היעילה ביותר לאתר את הפקיד המועל בתפקידו היא להטיל את האחריות על הדרגים הממונים. איכשהו, ברגע שהדרג הממונה נקרא לתת חשבון, כבמטה קסם, נחשפים מיד אותם פקידים נעלמים. על כל מקרה, אצלנו מקובל ש"כולנו אשמנו" ואיש אינו בא על עונשו, לא האחראים ולא הממונים עליהם. ג. נדמה לי שהמגיבים הללו מקלים בחומרת המחדל. אישית, אני נמנה על אלו הרואים בסוגיית הביטחון האישי/ציבורי המתערער, את אחת מן הרעות החולות בישראל. נטייתי היא לתת לרשויות הממונות על המלחמה בעבריינות את הכלים הנחוצים לכך. הפרשה הזו משכנעת אותי, שבעניין מאגרי המידע הממשלתיים, התרופה גרועה מן המחלה. ד. בהזדמנות זו, אפשר גם להיפטר מהשר בלי תיק ובלי צורך מיכאל איתן. הוא אמנם לא קשור לסקנדל הזה בשום דרך. מצד שני כשר האחראי על המיחשוב הממשלתי, לא רואים שהוא יוצא מגדרו כדי להבהיר את חומרת הפרשה ולטהר את משרדי הממשלה מן ההפקרות והרשלנות בטיפול במידע ממוחשב.
|
|