בתשובה להיא, 30/10/11 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני משער שזה תלוי ברב/ה שעורך את הטקס. לכאורה הייתי מצפה שיהיו שני עדים/ות (לא תלויי-מגדר) וזהו; פשרה של שניים ושניים מכירה במובלע בכך שנשים בפני עצמן אינן יכולות להמנות על העדים. זה סוג הפשרות שנעשות בבתי כנסת אורתודוקסיים-שוויוניים (אוקסימורון, כמובן) שבהם לא מתחילים את התפילה לפני שיש גם עשרה גברים וגם עשר נשים, כדי להתחמק מהשאלה האם לספור נשים למניין. מהרפורמים לא הייתי מצפה להתפשרות כזו. מצד שני, יתכן שחלק מהרבנים/רבות מוכנים לקבל פשרה כזו כדי לזכות בלגיטימציה רחבה יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק, ומדובר בחיזור אחר לגיטימציה רחבה יותר. אני התרשמתי שכנראה מדובר במשנה תאולוגית. קבלת הכתובים שאולי לא היית מצפה למצוא בחוגים הרפורמיים. כך הוסבר לי ש''הרי אתה מקודש לי כדת משה וישראל'' לא יכול להאמר, כי דת משה וישראל בפירוש לא קבעה שאישה יכולה לקדש גבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. הרפורמים שלי יצא לדבר אתם היו בדרך כלל בעמדה שאשה צריכה להיות שווה בזכויותיה ובחובותיה לאיש, ומצב שבו האשה מקודשת לאיש אבל האיש אינו מקודש לאשה הוא אנומליה שאין לה עוד מקום. עם זאת, אין ספק שבתנועה הרפורמית בכלל ובגרסתה הישראלית בפרט ש בשנים האחרונות מגמה של התמתנות ונכונות גדולה יותר לקבל אלמנטים מסורתיים (ודומני שגם חופש פעולה רחב יותר לרבני/רבות התנועה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |