 |
למען האמת אני די מופתע מן המספר הזה. סברתי לתומי שיש לפחות עוד שתי שופטות בהרכב. במחשבה שנייה אני רואה שיריתי את החץ קודם ואח"כ סימנתי את המטרה. מאחר ואיני מאמין בשיוויון אלא בשיוויון הזדמנויות בלבד ולאו דוקא בהקשר הספציפי הזה, הנחתי שזה חל גם במקרה הזה. כעת אני רואה שהשאלה הזו מורכבת יותר ויש לה כמה היבטים ושכבות.
א. אם, כפי שב"ד ימיני התכוון אולי בעצם לומר, חוסר הייצוגיות/המונוליטיות של העליון הם סימפטום של בעיה מסויימת בחברה הישראלית, אני חושב שאסכים איתו ואיתך.
ב. ברובד הבא יש לשאול האם מדיניות של יצוגיות ואיזונים באיוש ההרכב היא הכרחית או מועילה. אני עדיין סבור שלא. נקודת המפתח היא שהרכב העליון מלכתחילה אינו אמור להיות ייצוגי. איש אינו מצפה שהרכב השופטים ייצג נאמנה את הפרישה של עבריינות אזרחית, פלילית או בטחונית בקרב האוכלוסיה הכללית או אפילו את ההרכב הסוציו-אקונומי שלה. מתקבל על הדעת, שהפיכת העליון לשיקוף של הכנסת עם מערכת מעגלית של איזונים וקיפוחים, או אפילו אמצעי ביניים כמו הכללת מימד של בחירה ציבורית של שופטים כמו בארה"ב, היא בבחינת תרופה שהיא רעה מן המחלה.
ג. כאשר חורגים מן ההיקף הצר ביותר של אפלייה מתקנת לתחום של איזונים דתיים ופמיניסטיים, אין שום הצדקה לעצור שם. הערבים והחרדים סובלים מתת ייצוג לא פחות. האם זה חלק מסימפטומים של בעיות או חלק מן הבעיה עצמה? האם מינוי שופט ערבי וחרדי יתרמו לפיתרון הבעיות? מסופקני. לעומתם עורכי הדין סובלים מבעיית ייצוג הפוכה. האם מינוי רבנים ומנהיגי פועלים לשופטים עליונים הוא צעד בכיוון הנכון?
ד. מאחר ושופטי העליון עצמם בעבר הוכיחו מודעות לשאלת הייצוגיות ופעלו בכיוון של מינויים "מתקנים" של נשים מזרחיים וחובשי כיפות, נראה לי שאני חוזר לנקודת המוצא שלי. אני מעדיף להניח את הנושא של מינוי נשים נוספות להרכב בידי נשיא ביה"מ העליון על פני הטלת הנושא לחיקה של חה"כ מיכאלי למשל (שתרצה אולי למנות את אישתו של יצחק תשובה למשרה). אני מעדיף להאמין שהשופטים עצמם ייטיבו לזהות את הנקודה בה ימצא שופט עליון חרדי או ערבי שיזכה לאמונו והערכתו של הציבור אותו הוא אמור לייצג במקום לדרדר את מעמד הבג"ץ בעיני כלל הציבור (כולל הציבור ה"מיוצג").
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש