בתשובה להאייל האלמוני, 23/10/11 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לגזענות, מטרידה אותי הטפיחה העצמית המטופשת בעניין המספרים. כל מני פטריוטים-בעיני-עצמם מנסים להחביא מתודעתם ומתודעת קוראיהם שהעסקה הזו מסוכנת למדינה ולמרבית תושביה, באמצעות הצגה עקומה של הסיבה לאי-השיוויון המספרי. היחס המספרי הקיצוני איננו בגלל ש''אחד שלנו שווה אלף'', אלא בגלל שאנחנו חלשים רגשניים וטיפשים שמוכנים לעסקאות כאלה. מדכא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ייאמר שהמילה "בעזה" איננה מופיעה בטקסט, וגם אין הרבה ספק שגונן גינת לא מנסה להחביא כנ"ל - הוא כתב בעבר נגד שחרור מחבלים. אם לצטט מה שמצאתי בחיפוש מהיר, אזי: ""מי שהולך לצעדה ותובע לשחרר את גלעד שליט "בכל מחיר" – יודע מה המחיר: ישראלים יירצחו. ולכן, לפני היציאה, יאסוף האב את ילדיו, יצביע על אחד ויאמר: עליך אני מוותר, אתה המחיר שאני מוכן לשלם" (יולי 2010, ישראל היום, מצוטט פה: http://shezif.co.il/?p=2575). תצטרך לחפש את המניעים שלו במקום אחר. ב"העין השביעית" גם מפרשים את גינת כמתייחס למי ששבה את גלעד שליט וחוגגי שחרור המחבלים, ולא כלל תושבי עזה: הטור המלא שלו ב'ישראל היום' (או לפחות הפסקאות הרלוונטיות כולן) כאן, לטובת מי (כמוני) שהלינק נפתח לו רק אחרי לא מעט זמן וכאב ראש: במקום שבו אין אנשים "התגעגעתי לפגוש בני אדם," אמר גלעד שליט לכתבת המצרייה, "לא ראיתי בני אדם הרבה זמן" ¬ כי חמש שנים וחצי, מי שהוא ראה לא היו בני אדם ¬ ליתר דיוק, הוא לא ראה בני אדם עד שיצא מהראיון גונן גינת תמונה אחת שווה אלף רוצחים. התמונה של גלעד שליט רזה וחלש נכנס הביתה - ותמונות חגיגות השמחה על שיחרורם של מפוצצי הילדים. התמונה של החייל יוצא מהמסוק מצדיע לראש הממשלה - והצילומים של זעקות השמחה כאשר רוצח סידרתי מתקבל בחיבוקים ובנשיקות. ובעיקר התמונה של גלעד שליט אומר לכתבת המצרייה: "התגעגעתי לפגוש בני אדם לא ראיתי בני אדם הרבה זמן." אם לדייק חמש שנים וחצי הוא לא ראה בני אדם. ואם לדייק עוד יותר זה כולל את הזמן של הראיון עם אותה נציגה של הטלוויזיה המצרית. אין שם בני אדם. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם שייכים למין האנושי חוגגים את שיחרורם של מפוצצי ילדים. רק מי שאינם בני אדם רוקדים ברחובות ומקבלים בזעקות שמחה את מי ששחט אדם פשוטו כמשמעו. זאת לא גזענות אלא עובדה: רק מי שאינם בני אדם מחלקים סוכריות לעוברי אורח כדי לחגוג את שובם של רוצחים לרחוב. בכל פעם שמביטים בפניהם של אנשים כמו - זאת רק דוגמה - אחמד טיבי או טאלב א-סאנע מגלגלים עיניים ומקשקשים על גזענות אפשר לענות להם כך: כשיפסיקו אצלכם לחגוג עם רוצחים יהיה על מה לדבר. עד אז חפשו את החברים שלכם. אחרי שאחמד טיבי יזעק ברחובות אום אל-פחם נגד הגזענות הפלשתינית החוגגת עם רוצחי קשישים אפשר יהיה לשמוע אותו. עד אז זכות הציבור לדעת לא תיפגע אם קולו של נציג החוגגים הללו לא יישמע. וגם זאת לא גזענות אלא עובדה. זו המציאות: אחד שלנו שווה יותר מאלף שלהם. והם חתומים על זה. ליתר דיוק הם דרשו שאחד שלנו יהיה שווה הרבה יותר מאלף. השבוע דיברו על התקדים שישראל דיברה עם החמאס. ובכן ראוי לדייק. לא רק דיברנו אלא גם יש הסכמה איתם שיהודי אחד שווה יותר מאלף ערבים. וגם הרשות הסכימה לכך. נשמע גזעני? תבואו בטענות אליהם. אנחנו לא רצינו לשלם כל כך הרבה. אבל החמאס התעקש שכל פלשתיני שווה פחות מאלפית יהודי. ככה שנכון שההסכם הזה די מעצבן אבל מצד שני למה לראות רק את השלילה? כל מנהיגי ערביי ישראל בירכו על המישוואה הזו. ככה שמעכשיו בכל פעם שאחד מהח"כים הצווחנים הערבים יתלונן על כך שמדינת ישראל מפלה ערבים תמיד אפשר יהיה להזכיר שאפילו הצד שלהם אומר שיהודי שווה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא הבהרתי את כוונתי ב''החבאה''. הפטריוט-בעיני-עצמו מרגיש נבוך ונכלם מול החולשה וקוצר הראות של בני עמו. את תחושותיו הלא נעימות הוא מנסה לשכך בהיתלות בזוטות ובתקוות שווא (כמו זו של שר-בטחוננו המבטיח שזו העסקה האחרונה בסגנון זה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |