|
||||
|
||||
בסוף ימי בקיבוץ העבירו אותי על דעתי (א) העורבים, (ב) הצוצלות, (ג) הכלב של השכנה, (ד) הטרקטור הכבד שחרש בשדה מאחורה, (ה) המכוניות שנסעו, בתדירות יותר גבוהה מהסטריאוטיפ של קיבוץ, בכביש בין הבית לשדה, (ה) הפעוטות בטיול הבוקר בשביל מקדימה (ו) בטח עוד כמה ששכחתי. אין ספק שבערך כמו ששרה שושנה דמארי - יכולתי לעצום את אוזני, אבל הרעש הוא בפנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |