בתשובה לערן בילינסקי, 25/02/02 14:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנשים יכולים להפנים רכיבי תרבות מסויימת מבלי להיות מודעים למטרות הלטנטיות/שלטוניות-ריבודיות אותם משרתים רכיבים אלה. המלכה ויקטוריה היתה דמות רפרזנטיטיבית. אני, עם זה בספק אם אנשים אקטיביים כגלדסטון או ד'ישראלי "חטאו" באופיום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המלכה ויקטוריה דמות רפרזנטטיבית בלבד? זה לא מה שאני יודע על השפעתה על התקופה (שנקראת על שמה: "התקופה הויקטוריאנית"). אם אתה רוצה דוגמאות עדכניות יותר אזי אתה יכול לבחור בין הנשיא האמריקאי הקודם שעישן, אבל לא לקח לריאות, לבין הנשיא הנוכחי שנהג עד לפני 20 שנה לסדר את הקוקאין שלו שורות-שורות. עם השנים, כשארשת ה"ויקטוריאניות" נמוגה אנחנו מגלים יותר ויותר על מנהגיהם ה"לא ויקטוריאנים" של אנשי אותה תקופה, שכללו, בין השאר, חומרים משני-תודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ויקטוריאני בהסתגרות עצמית עקב אופיום? האם האופיום דוחף לתנופה אקטיבית, או להתכנסות פנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא וקיטוריאני (לכאורה) להשתמש בחומרים מעוררי הזיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאל זאת אחרת: האם רוברט פירסיג, בדברו על הויקטוריאניות ב"ליילה", ממליץ בשתי ספריו הנהדרים על סמים, או על מיומנות מושכלת ושכלול האירגון של פרטים כדרך לשיכלול עצמי ותודעה חופשית? יש הבדל של יום ולילה בין תודעה משועבדת הנותנת אשליית חופש עקב זניחת הפרטים, ובין תודעה חופשית באמת המשלבת קפדנות לפרטים עם המכלול. הבודהה קיים גם בפרט הקטן ובאירגונו של מכלול הנשען עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי רוברט פירסיג הסיג לאחור את מהפכת ה''תודעה האלטרנטיבית'' של טימטי לירי ואלדוס הקסלי, הגם שרבים מכחישים זאת לעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לא קראתי. לא רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זן ואמנות אחזקת האופנוע", 1974, נו - | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אבל זה, כמו שאמרתי, בכלל לא רלוונטי לנקודה שהעלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוברט פירסיג מדבר על ויקטוריאניות במובן הסטראוטיפי של חברה בה כללי המוסר ברורים ונאכפים בנוקשות. הוא מוסיף ומבהיר שחברה זו מכילה מידה רבה של צביעות. הוא מסביר את כוונתו במפורש מספר פעמים בספר. למעשה, פירסיג מעולם לא חי בתקופה הויקטוריאנית, הוא גם לא חקר את התקופה. הוא פשוט משתמש במילה מתוך מחשבה שהיא תעורר את האסוציאציות הנכונות אצל הקורא. גם אם יתברר שהחברה הויקטוריאנית הייתה שונה מאד מהדימוי המוסרני שהוא מייחס לה, בספר לא ישתנה דבר. לא מדובר בויקטוריאניות אמיתית אלא במעין אייקון של ויקטוריאניות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |