בתשובה למיכאל שרון, 25/02/02 3:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכוהול בדרך כלל אינו פוגע ביצירתיות וסמים קלים כן ? במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לפני שהחברה התחילה לעקם את אפה בצדקנות מוגזמת, נהגו יוצרים רבים להשתמש בסמים והדבר נחשב כמקובל ונורמלי. עדות לנורמליות שבכך תוכל למצוא בדמותו הדמיונית של שרלוק הולמס, בעלת היכולות הקוגנטיביות המעוררות התפאלות למרות תלותה בקוקאין. אני בספק אם דמות ספרותית כזאת היתה מתקבלת בכזאת הבנה גם היום... נו נו... כנראה שהאנשים הבאים לשיטתך היו אנשים לא יצירתיים : * ג'ים מוריסון * דוקטור וויליאם הלסטד (רופא מנתח מפורסם ומכור למורפין מתחילת המאה ה-20. ביצע ניתוחים רבים ומוצלחים תחת השפעת הסם !) * ג'ימי הנדריקס * William S. Burroughs - ארוחה ערומה * זיגמונד פרויד (כן כן, הבחור "טיפל" בדכאונו באופן קבוע ע"י קוקאין) * רובין וויליאמס (הופעות ה-STANDUP המוצלחות יותר שלו היו תחת השפעה כבדה של קוקאין) ועוד רשימה של מסטולים, ארוכה, ארוכה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדובר בסוג של התמכרות, כאשר בעקבותיה היעדר הסם גרר תת-אופטימאליות קוגניטיבית. אשר לפרויד, הוא אכן כתב את "ניירות הקוקאין" שלו בסביבות 1895 , שהינם שיר הלל לקוקאין כסם פלא, אך חזר בו לאחר שחבר מבריק התאבד בעקבות קבלת המלצותיו. גם מצב דיכאון הינו מצב של תת-אופטימאליות, אך יש לשקול המחיר לטווח רחוק של האמצעים השונים להשבה לתפקוד גבוה. רבים אכן מהנוקטים בסמים כדרך לשכלול עצמי לא האריכו ימים. ראה ג'ניס ג'ופלין, ורומנטיקנים בתחילת המאה ה-19 , כמו גם ד"ר פריץ פרלס ורבים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בקונספציה קנספטואלית אשר גורמת באופן אנמי לקיצרור פרפרזי של קוגניציות טרוויאליות. או במילים אחרות הדבר מאפשר סגרגציה של האינטגרביליות של הנורמאלי אל הירקמות סיסטמטית של האבנורמליות. לפעמים שימוש בלועזית הוא קצת "ראנדומלי". אבל ברצינות... דברי למעלה (לגבי פרויד למשל) לא באו לקדם את השימוש של סמים ולא באו להראות שסמים הם דבר טוב ובריא. אמרתי דברים אלו על מנת לסתור את הטענה (המופרכת) שלך לכך שסמים משתקים יצרתיות. מסוממים רבים במהלך ההיסטוריה היו מגדולי היוצרים ואותה אנושיות, עליה אתה מדבר, פרצה גם מהם למרות המכרותם (ויש מחמירים ממני האומרים *בגלל* התמכרותם). אתה טוען שסמים קיצרו את חיי המשתמשים בהם למרות שהדבר כלל לא קשור לטיעונך לגבי "הדבר העושה אותנו אנושיים". האם העיסוק במלחמה, למשל, עושה את האדם לפחות אנושי ? האם בג'נסיס חאן, אלכסנדר מוקדון ואחרים פעמה פחות "רוח אנושית" של אקטביזם רק משום שהדבר בו התעסקו קיצר קצת את אורך החיים שלהם ? (לפני שאתה משיב שסמים<שונה>מלחמה, שים לב לצימצומה של האנלוגיה למעלה ולמה היא מתיחסת(משך חיים), תודה.) אם אתה מנסה להוביל את הדיון לכך שיש סכנות בריאותיות אלו או אחרות בשימוש בסמים, אתה יכול לנוח, אף אחד לא ממש מתוכח או התוכח איתך לגבי נקודה זו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |