|
||||
|
||||
פעם, בקבוקי הקולה ושאר משקאות מוגזים, היו עשויים משני חלקים: אחד שקוף, שתחתיתו עגולה, ואחר אטום, בצבע של קולה (או כתום לקינלי וירוק לספרייט), שאפשר לבקבוק לעמוד. הם היו מודבקים זה לזה, אבל ניתנים לפירוק. את החלק השני, האטום היו מועכים מעט, מכניסים בין הגלגל האחורי לשלד של האופניים, ונוסעים בצהלה אגב רעש כמו-אופנועי ושחיקת הגלגל. ואם היו יוצקים גבס לתחתית של החלק השקוף, העגול בתחתיתו, היה אפשר להכין מזה נחום-תקום. |
|
||||
|
||||
התחתיות של בקבוקי הספרייט והקולה שמשו ליצירת רקע ירוק/שחור לסיכות צה״ליות שונות. |
|
||||
|
||||
תודה. היתה לי תמונה בראש של שברי זכוכית תקועים בשפיצים של האופניים. |
|
||||
|
||||
איך קראו לציפוי הפלסטיק ההוא על הזכוכית בתחילת שנות השמונים (אחרי שהבקבוקים התפוצצו לכמה אנשים בידיים)? ושאלה איילית: אם כבר הצליחו לצפות בקבוק זכוכית בפלסטיק, למה לא ייצרו את כל הבקבוק מפלסטיק וזהו? הטכנולוגיה לכך ודאי היתה זמינה אז (לא?). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שהטכנולוגיה לא היתה זמינה אז לייצור המוני וזול של בקבוקי פלסטיק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |