 |
ההסכם מבטא את הרעה החולה השניה של שוק העבודה: היותם של האגודים המקצועיים לא רק ארגונים הפועלים לטובת העובדים, אלא גם גופי שליטה. ההסתדרות הכללית היתה תמיד גוף שליטה הקשור לשלטון. זו אחת הסיבות שהיה כל כך קל להקטין ולהחליש אותה כשלא כל כך נזקקו לה. ראינו את זה בשביתת המורים העל יסודיים, בשביתת העובדים הסוציאליים וכעת- במאבק הרופאים. תגובות האוצר לפני החתימה על ההסכם הראו יותר מכל את חולי מערכת האגודים המקצועיים: "שהר"י תשתלט על המתמחים". הם לא אמרו חס ושלום שהר"י תבדוק מי תומך בהסכם ומי לא- האם הציבור שהיא אמורה לייצג תומך בהסכם. בשביל האוצר האגוד המקצועי הוא אמצעי שליטה. עכשיו נוח לדבוק בגישה המשפטנית הצרה שיש הסכם ופריצתו תהרוס את מערכת יחסי העבודה. מה שהורס את מערכת יחסי העבודה זו השיטה הלא דמוקרטית בעליל של האגודים המקצועיים-חוץ מכוח לעובדים.
בזמנו אם אני זוכר היטב, הציעה לימור ליבנת ששביתה תדרוש הצבעה של העובדים; מניעיה היו החלשת האגודים וההסתדרות ראתה בזה קזוז בלי. כבר אז חשבתי שהרעיון יחזק את האגודים אם כמובן לא ידרוש רוב בלתי הגיוני וגם יכלול הבאת הסכם להצבעה -אינני בטוח שהסעיף הזה היה בהצעתה של לימור לבנת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש