|
||||
|
||||
א. מגדלי תותים בחיים לא אוכלים את התותים שהם מוכרים. תותים מרססים כל יום והבעיה היא שאין להם קליפה והריסוס חודר פנימה. אותה בעיה קיימת גם בירקות ופירות נוספים. נדמה לי שירקות עלים הן בעיה מיוחדת. ב. יש חילוקי דעות על מידת הנזק של חומרי ריסוס שונים לאדם, אבל אין חילוקי דעות על הנזק שלהם לסביבה, לחי ולצומח ולמי התהום. |
|
||||
|
||||
הסיבה שתותים מרססים כל יום היא שהחומרים בהם נוהגים לרסס, לרוב זרחנים אורגניים למיניהם1, מתפרקים תוך יומיים, אחרת היו מסתפקים בריסוס פעם בשבוע, או פעם בחודש. ריסוס כדוע עולה כסף. אז גם אם לא שטפת את הפרי המרוסס, בהנחה שלא אכלת אותו ישר מהקטיף, אלא הוא עבר את שרשרת השיווק הרגילה, כבר אינו נושא חמרי הדברה (וזאת גם אם נתעלם מכך שנדרשים המון תותים ישר מהשדה כדי להרעיל אותך). אה, כן, וזרחנים אורגניים (להבדיל מגז חרדל לדוגמא) אינם מצטברים בגוף. ___ 1 ממשפחת גזי העצבים המשמשים גם כחל"כ |
|
||||
|
||||
סוף סוף, דברי טעם. אגב, אולי אתה יודע לספר לנו משהו בנוגע לנזק של המדבירים על הסביבה? נראה שאתה מבין בחקלאות, ואשמח לשמוע קצת עובדות. |
|
||||
|
||||
אני לא כזה מומחה גדול, אבל אין ספק שההדברה המסיבית גוררת השפעה מזיקה על הסביבה. ההדברה אינה קוטלת רק את החרקים המזיקים לחקלאים, אלא גם חרקים ''טובים''. ההדברה גם פוגעת בציפורים ובע''ח אחרים הניזונים מאותם חרקים - אם באמצעות הרעלה ואם באמצעות צמצום מקורות המזון שלהם. |
|
||||
|
||||
ברור. אבל השאלה היא עד כמה זה משמעותי יותר מלמשל, זיהום אויר של מכוניות או מפעלים, שכנראה גם מזיק מאד. |
|
||||
|
||||
ככלל, האדם שחושב שהוא חושב1 הוא יצור מזיק מאד. ___ 1 הומו ספיאנס ספיאנס |
|
||||
|
||||
1 זה לא הומו טרה לקטיו? |
|
||||
|
||||
והדברה מסיבית ע"י הצפה של השדה בחרקים אחרים לא משפיעה על אותו אזור בצורה מעניינת? |
|
||||
|
||||
אין ספק שהיא משפיעה על אותו אזור. בצורה מעניינת? תלוי את מי. |
|
||||
|
||||
ב. אין חילוקי דעות בין חוקרים (כימאים, אגרונומים). יש הסכמה גורפת על מידת הנזק המדוייקת. המידה היא 0. אולי יש חילוקי דעות בין חוקרים שבדקו כמה חומרי ריסוס באמת נשמרים בצמח, לבין המגדלים האורגניים, שמה לעשות, צריכים גם להתפרנס. האונה הימנית: "קו ההגנה הראשון של רבים היה ענייני. היו שהצביעו על־כך שמזון אורגני כולל כמות גדולה יותר של חומרים חשובים כמו בטא־קרוטן, שאדם נזקק להם. הטענה הזו נזנחה במהירות—בין השאר כי היא לא נכונה (המחקר בדק נקודה זו והעלה כי אין כאן כל הבדל)—ובמקומה אומצה הטענה כי בגידול קונבנציונלי נעשה שימוש בחומרי הדברה העלולים להיות מסוכנים לאדם. הקביעה עצמה אינה נכונה: כמות החומרים המדבירים והמדשנים הכימיים במזון רגיל אינה גדולה מזו שבמזון אורגני, מהטעם הפשוט שחומרי הדברה נועדו להתפרק במהירות רבה ואילו החומרים המדשנים נועדו, כשהם כבר מגיעים לאדמה, להפוך לאותם חומרים ממש שמנסים המגדלים האורגנים ליצור. חיטה או עגבניות דורשות אותם חומרים בדיוק. הבחירה בקו הגנה זה, עם זאת, הייתה נבונה, מנקודת מבט טקטית, בהעבירה את הדיון מתחום השיח הרציונלי לתחום האמוציונלי. מי מאיתנו אינו חושש משמות מפחידים כמו "רעל" או "מדביר" או "כימיקלים רעילים." אפשר לקבל סרטן רק מלקרוא צירופים מפחידים כאלה יותר מדי פעמים. ועל־כל זאת, אסור לשכוח את הסכנה הנשקפת ל לילדינו היקרים, הפעוטים וחסרי־הישע, המביטים בנו בעיניים גדולות ושואלות, בעוד אנו משקים אותם ברעל עכברים שגודל בחוות הרשע הקפיטליסטיות. " |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |