|
||||
|
||||
כמו השוטה, אני לא יודע לאיזה משוואה אתה מתכוון. תורת היחסות הפרטית אומרת לנו איך לעבור בין מערכות יחוס אינרציאליות שונות (כלומר כאלו שנעות במהירות קבועה זו ביחס לזו) וכיצד גדלים פיזיקליים שונים עוברים - כלומר כיצד הם נראים לצופים במערכות השונות. באופן כללי, מסת המנוחה היא גודל שנשמר בטרנספורמציה בין מערכות אינרציאליות שונות (היא סקלר תחת טרנס' לורנץ) ואם היא סופית והחלקיק נע במהירות האור יש מערכת אינרציאלית בה האנרגיה שלו אינסופית. כמובן שאפשר לפטור את הכל כממבו-ג'מבו, אבל לתאוריה הזו היו איזה שניים-שלושה ניבויים מאוד אפקטיביים ב-106 השנים שחלפו מאז היא פורסמה לראשונה. נראה לי נמהר לערוך בה שינויים כה מסיביים על סמך תוצאה של ניסוי בודד. |
|
||||
|
||||
נכון שעבור חלקיק, בעל מסת המנוחה השונה מאפס, שנע במהירות האור, יש מערכת אינרציאלית בה האנרגיה שלו אינסופית. אבל מה לגבי חלקיק שנע במהירות הגדולה ממהירות האור (tachyons). כל עוד מהירותם נותרת גדולה ממהירות האור אנו נמנעים ממצב פרדוקסלי, וניתן ל"הציל את התאוריה" בעזרת שינויים מסוימים (מסה כמספר מורכב). יתכן אפילו שמצב דברים כזה עשוי לעזור בנסיון לפתח תורה קוונטית רלטיויסטית מאוחדת (האם משהו חקר זאת אינני יודע). בכל מקרה ככל שאני שומע יותר על הניסוי אני מבין שנותרה דרך ארוכה ביותר לפני שהתוצאות יוכרו על ידי קהילת הפיסיקאים. רוב הפיסיקאים מהמרים נגד נכונות התוצאה אבל ימים יגידו. (או שלא) |
|
||||
|
||||
הקפיצה ל-"מסה מדומה" (ולא מרוכבת) נראית לי זריזה מדי. מה המשמעות של מסה כזו? איך היא מתנהגת עם גרביטציה? ובעיקר: אנחנו מכירים את הנייטרינו ואין לו מסה מדומה. אם עכשיו גילו חלקיקים שהם בעלי מסה מרוכבת הם לא חלקיקי הנייטרינו. |
|
||||
|
||||
עוד כמה בעיות עם קונספט ה-"מסה המדומה": הראשונה היא שמסה היא כמובן אנרגיה ולכן אנחנו צריכים גם לדבר עם אנרגיה מדומה, והשניה היא שמחוק שימור המסה-אנרגיה אנחנו החלקיקים הללו לא יוכלו לעבור שום אינטראקציה עם חלקיקים בעלי מסה ממשית, ומכאן ברור שלעולם לא נראה אותם. בעיה שלישית, טכנית מעט יותר, היא שמכיוון שהנייטרינו הוא ספינור, הרי שבלגרנז'יאן דיראק המתאר אותו המסה מופיעה בצורה לינארית1. מסה מדומה פרושה שהפעולה שלנו אינה ממשית ומכאן גם זרם ההסתברות הקוונטי הולך לפח. 1 מימד הנייטרינו הוא 3/2. |
|
||||
|
||||
1 בדיחה טובה, אה? בארור. |
|
||||
|
||||
אמרתי שזו נקודה מעט טכנית, לא? אם אתה רוצה אני יכול לנסות להסביר קצת יותר, אבל אני לא בטוח עד כמה זה מעניין. |
|
||||
|
||||
אגב, עוד דבר שמציק לי בעניין הזה: האם אין בפיזיקה תחומים שבהם עושים ממבו-ג'מבו מתמטי מוחלט (שמעתי שמועות על כך שמניחים שהטור ההרמוני מתכנס למינוס 1 חלקי 12 או משהו בסגנון, ויש מאחורי זה הגיון כלשהו)? אם כן, מדוע דווקא כאן חייבים לציית לקונבנציה "שורש של מספר שלילי הוא מרוכב" ולא להגיד "ועכשיו קורה קסם ופתאום יש לנו משוואה שונה"? |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד את זה. זה שינוי דרסטי ועמוק בתורת היחסות הפרטית (למעשה: זניחתה כתורה מדויקת והסתפקות - אולי - בהיותה תורה אפקטיבית). צריך שתהיה לזה סיבה טובה מאוד מבחינה נסיונית וכדאי גם שתהיה לזה הצדקה תאורטית. אף אחד לא טוען שאי אפשר למצוא תורה אחרת, אלא רק שאי אפשר ליישב את תוצאת הניסוי הזה עם תורת היחסות הפרטית. לאור העובדה שהתורה הזו סיפקה שורה כל-כך ארוכה של ניבויים מדויקים בצורה מפליאה ושימשה כהנחת היסוד לפיתוח תורות רבות אחרות (תורת השדות הקוונטית, לדוגמא) שעמדו גם הן במבחן הניסיון פעם אחר פעם, יהיה צורך ביותר מניסוי אחד כדי שהשינוי הפרדיגמטי הזה יתרחש. |
|
||||
|
||||
ניסיתי לחפש את הקטע עם הטור ההרמוני וממש לא הצלחתי למצוא. יש לך לינק או משהו שאתה זוכר יותר טוב לגבי זה? נשמע מעניין. |
|
||||
|
||||
זו טעות שלי. חשבתי שמדובר על פונקצית הזטא של רימן ב-1, אבל זה בעצם (מה שעוד יותר מוזר...) במינוס 1: |
|
||||
|
||||
לפי הערך המקושר, השמצת את הפיזיקאים לשווא: הטריק הוא דווקא של מתמטיקאים, אם כי אכן כתוב שם שדווקא הפיזיקאים חוגגים עליו... |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שפיזיקאים המציאו את הטריק, חלילה, אבל הם משתמשים בו בהקשר פיזיקלי, כלומר כזה שנותן לו משמעות ''אמיתית''. |
|
||||
|
||||
זכור לי במעורפל שבאחת ההרצאות בפיסיקה, נאמר שתורת <הכנס_שם_עם_המילה_קוונטים>, מתקבלת מהשאפת קבוע פלאנק לאפס. |
|
||||
|
||||
[במשוואת שרדינגר] |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |