 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי קאנט, נכון. אבל יש לך כלים להתמודד עם גיאומטריות אחרות. אילו כלים יש לך בלי סיבתיות? ולגבי ניסוי החריצים - זו איננה שבירה של סיבתיות. יש כאן בעיות, ללא ספק. יש כאן מה שאיינשטיין כינה "spooky action at a distance" - כלומר, שבירה של עקרון הלוקאליות בפיסיקה. איינשטיין ניסה להפריך את האפשרות הזו באמצעות ניסוי [מחשבה] איינשטיין-פודולסקי-רוזן. וראה זה פלא - מסתבר שבאמצעות גרסה מתוחכמת של ניסוי שני החריצים ניתן לשלוח אינפורמציה אחורה בזמן - ובתנאי שאף אחד לא ניסה לקרוא אותה אז. Bell התעסק באפשרויות הללו בשנים האחרונות. גרוע מזה - יש כאן אלמנט שבו אתה מכניס את השאלה אם היתה או לא היתה תצפית לתוך השיקולים הסיבתיים של מערכת פיסיקאלית. זה מאוד מוזר, ולא ממש ברור מה נחשב תצפית ומה לא נחשב תצפית (האם חתול יכול לגרום לקריסה של פונקציית הגל? או רק פיסיקאי מיומן?). אבל שבירה של סיבתיות - זה לא, למיטב ידיעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לי אין אלטרנטיבה (סורפרייז! סורפרייז!). אני מסכים איתך שלכאורה ללא סיבתיות אין אפשרות לעסוק במדע כפי שאנחנו מכירים אותו היום, ואני לא מתיימר להיות בעל כלים שיאפשרו להפטר ממנה. אלא שאני לא בטוח שזאת המילה האחרונה בעניין. האנושות כבר נתקלה במחסומים שנראו בלתי עבירים ואיכשהו הצליחה לעבור מעליהם (או מסביבם, או דרכם). מבחינה מסוימת עקרון הסיבתיות נראה כמו עניין של קונבנציה או של כלי עזר לחשיבה ולתקשורת, וניתן לחשוב על תאור מלא של העולם גם בלי להתייחס אליו. בתאור של הקוסמוס כשעון ענק או כאוטומטון של וולפראם אתה לא חייב לההסתכל על המעבר ממצב ברגע נתון למצב ברגע הבא כאל שרשרת סיבתית, בדומה לכך שכשאתה מסתכל בסרט אתה לא נוטה לחשוב ולהגיד שפריים אחד הוא הסיבה לפריים הבא. בתפיסה הזאת הסיבתיות היא האמת רק כלי עזר של המחשבה שלנו, אבל לא כזה שאי אפשר לדמיין את נטישתו (בניגוד, נניח, לחוקי הלוגיקה היסודיים). ולגבי ניסוי החריצים, כידוע אם מוצב חיישן בין המחיצה לבין המסך, הפוטון מתנהג כחלקיק שעובר דרך חריץ א' או חריץ ב'. אם החיישן מוצב במרחק שנת אור מהמחיצה המחורצת ואתה מפעיל אותו (או לא) רק אחד עשר חודש אחרי שהפוטון עבר דרכה ובכך קובע רטרואקטיבית אם הוא עבר בחריץ א' או בחריץ ב' (או בשניהם) - אם זה לא זכאי להקרא "שבירת הסיבתיות" הרי זאת לכל הפחות סיבתיות שפועלת אחורה בזמן, וזאת ודאי לא אותה סיבתיות מוכרת משכבר הימים. נדמה לי שאהרונוב התעסק עם השאלות האלה, ואני מקוה שאני לא עושה כאן סלט גדול מדי באופן שהדיוטות כמוני נוטים לעשות בנסיבות דומות (שמעתי את א' מסביר לב' מה ג' אמר לגבי העבודה של ד' שרק ה' באמת מבין אותה, אם בכלל). ובכלל, כל נושא הסיבתיות קשור לאותו גורם מסתורי שמונח בבסיס כל הפיזיקה ושאותו אנחנו לא מבינים לאשורו, ונקרא בשם "זמן". אני כמעט בטוח שהאיינשטיין הבא יתמקד בדיוק בעניין הזה (אני גם כמעט בטוח שזה לא הולך לקרות בקרוב, ואני חושב שיש סיכוי טוב שהאיינשטיין הזה לא יהיה מבוסס על כימיה פחמנית. האלשטיין?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין את הדוגמא הזו. איך אתה מפעיל את החיישן אחרי 11 חודשי אור? אם זה מישהו אחר אז ממילא לא זורמת אינפורמציה אחורה בזמן, ואין בעיה. אם אתה מפעיל אותו, אז הצלחת איכשהו להעביר אינפורמציה מעבר למהירות האור, וזה לא אמור להיות אפשרי. אז איפה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפגשים השוטה ועוזרו, מתחילים ביחד לשיר את ''יונתן הקטן'', פוסעים בכיוונים מנוגדים, ומסכמים ששכ''ג ילחץ על הכפתור אחרי בית אחד והעוזר אחרי שני בתים. ייתכן שיהיה צריך שיר יותר ארוך, אבל הרעיון ברור. (חוץ מזה שאני בטח מפספס כאן איזה בעיה עם היחסות הפרטית.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתם כל כך מפחדים משבירה של סיבתיות ? שבירה כזו לא בהכרח תהפוך את כל החיים על פניהם, בדיוק כמו שעיוות הזמן בתורת היחסות לא אומר שאפשר לבנות מכונת זמן ולשים אותה בחצר האחורית. אם בשביל להציל את הפיזיקה, תידרש להכיר בכך שאלקטרון שהחזקת במצב לא ידוע מיום שני עד לקריסתו ברביעי, למעשה עבר כתוצאה מהקריסה למצב מוגדר ביום שני, זה יפגע בתחושת הבעלות שלך ? תלוי איך נשברת הסיבתיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |