בתשובה לג'וד, 20/09/11 20:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הי ג'וד, אני מסכימה (כמעט לגמרי)! הבחורים של ז'אק לואי דויד מוצגים בצורה "מזמינה" למדי. גם סבא לאוקון מותח את שריריו, ולא רק על מנת להאבק עם הנחש. דויד של דונטלו... טוב זה עניין של טעם. הרגשתי בזמנו איזה דיסוננס כששמעתי לראשונה את המרצה טוענת שפסלי גברים מיוון העתיקה אינם מיניים, משום שאני יודעת מה הם עוררו בי עוד בנעורי. מבטי ביצירות אמנות אלו שעליו אני נוטלת אי מירב האחריות הוא מבט מחפיץ, והוא נותר כזה גם כשהוא נשלח בגנבה או בגלוי לגופו המעורטל של איזה בחור על החוף. החפצה היא חלק מתחושת המשיכה. התחושה הזאת לא שייכת בלעדית למגדר זה או אחר. החפצה בפני עצמה היא לא דבר שלילי בהכרח. פיתחתי חוסר סבלנות כלפי אלו העוסקות ועוסקים בהרחבה בכמה נוראי כל גילוי של מיניות (ולפעמים ממש מתאמצים להוכיח שתמונה מסויימת היא מינית). יש אסכולות יותר מעניינות מזו באקדמיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין החפצה לבין הצגה של גילוי מיניות (יכול להיות סובייקט עתיר מיניות שאינו מוחפץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין החפצה לבין הצגה של גילוי מיניות. החפצה היא בעיני המתבונן (ויכולה להסתייע באלמנטים מתוך מה שמוצג), ועוד שהצגה היא בידי המציג. קראתי לא מעט טיעונים של בני ובנות אסכולה מסויימת שמתאמצת לחפש את האספקטים המיניים בתמונה (פיה פתוח, עיניה מצומצמות, ראשה מוטה לצד והיא מניחה את רגל שמאל לפני רגל ימין וכו'), ובזאת מחפיצים את הדמות המצולמת. לא בדיוק הבנתי מהו "סובייקט עתיר מיניות שאינו מוחפץ". אפשר דוגמאות גרפיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קזנובה, נניח? כל דמות שעל פי היצירה יש לה קיום אנושי מעבר ליכולתה להסב הנאה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקשת דוגמא מתחום הגרפיקה, ואת מביאה לי דוגמא מתחום המלל. אפשר להפוך את הדוגמא ליותר גראפית, ולשאול, למרות רב תכונותיה של הדמות המגולמת, אם אני לא מתייחסת כצופה כל הזמן לתכונותיו החומריות של הית' לג'ר? אני מבקשת לציין גם שבסרטים פורנוגרפיים לדמויות יש קיום אנושי מעבר ליכולתן להסב הנאה מינית (תמצאי שם הרבה סוג'טים על חברות, משפחתיות ורוח השיתופיות). כפי שכתבתי לג'וד, כתינוקות אנחנו מחפיצים את האם, היא לא חדלה בגלל זה להיות סובייקט רב עוצמה. אפקט "מחיקת הסובייקט" קיים, אבל לא בצורה בלתי הפיכה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא המיידית שעולה לראש היא זו של רודן, האדם החושב. אבל יש עוד רבות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כמעט, מסכימות לגמרי. חוץ מהשימוש שלך במילה החפצה. לא החפצת את הבחור שהסתכלת עליו, הוא משך את תשומת לבך, גרם לך זיע, אם כבר הוא החפיץ אותך כי רצית למצוא חן בעיניו, הוא עשה עליך מניפולציה ביופי שלו. וגם זאת לא החפצה, מה פתאום. בואי נשמור את הפועל הזה למוחפצים מסכנים אמיתיים, גלעד שליט למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט, בגלל שידעתי שלא תסכימי איתי בעניין ההחפצה :-) ההגיון כמעט מקובל עלי אם זה אומר שכשאני לוטשת את עיני החצופות באיזה בחור, הוא עוד יוצא אשם בסוף... אבל למעשה אני חושבת שהסדר הוא הפוך, מי שמאבד את חירותו אינו "מוחפץ", כמו אם (שהיא סובייקט רב עוצמה) שמקבלת בעיני תינוקה תכונות חומריות מלבבות. יצירת האמנות, או הבחור שבו אני מתבוננת הוא שדומה יותר לאם התינוק מבחינה זו. זוהי מהות ההחפצה שמדברים עליה בתחום הפסיכולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אנחנו בכל זאת פועלות על טורים (במלעיל) אחרים לגמרי. מאוס עלי תחביב ההתחפצנות, למילה החפצה יש משמעות המילונית: ההיפך מהאנשה, התייחסות אל אדם כאילו הוא משולל תכונות וזכויות אנוש. אני עוזבת את זה, רק הבהרה: כשדיברתי על גלעד שליט התכוונתי לפונקציה שהוא ממלא בשבילנו, מידרנו אותו מזכויות אנוש לחזקת חפץ, בעצם לא חפץ אלא 'חפיץ' - גדג'ט, גדג'ט פלאים דמיוני למניעת פיגועים ולשמירת הזקיפות, כמו גדג'ט הפלאים של אנטול רפפורט למניעת מלחמה אטומית תגובה 506363. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |