|
||||
|
||||
אין לי בדיוק "עמדה", מעבר לכך שאני לא חובב של סילופי עובדות, ומעבר להיותי חבר ישוב קהילתי. אני אשתמש כאן במילה הכללית "יישוב" ללא הפרדה בין קיבוץ, מושב שיתופי או יישוב קהילתי, אף כי בפועל ההבדלים מהותיים. נתחיל לעבור על הטענות שהועלו (הניסוחים שלי): 1. ביישובים של היום אין ערבות הדדית כלכלית או חברתית, ולכן אין משמעות לביטוי "התאמה לקהילה". נימוק מעניין, הבעייה איתו הוא שהוא שגוי מן היסוד. להרבה ישובים קטנים יש רכוש משותף, מרחב ציבורי משותף, וכסף מזומן משותף. לחלקם יש גם פנסיה משותפת, ביטוח משותף, ומערכת חינוך משותפת. לרבים יש חובות משותפים. 2. המצטרפים החדשים משלמים הון, אך אינם מקבלים את חלקם בנכסי היישוב. כהצהרה כללית זה שקר די מכעיס, כיוון שהמציאות האבסורדית הפוכה לחלוטין: בהרבה יישובים מצטרפים חדשים נהיים בן לילה *שותפים שווים* בכל נכסי האגודה השיתופית. שמעת נכון - שווי זכויות. כל מה שבנו מקימי היישוב במו ידיהם, בשנים של עבודה קשה, בזמנים בהם איש לא רצה לגור ביישוב המוזנח, נהיה כעת משותף לכל מאן דבעי שחשקה נפשו בווילה בצפון. זה לא חייב להיות כך - הכל תלוי במודל פירוק השותפות שנעשה, במצב שיוך הנכסים ובעוד אלף ואחת פרטים טכניים. 3. המושבים מרוויחים הון על ההרחבות. כמדומה, זהו הטיעון המשונה ביותר. ראשית, הדרך הבטוחה למקסם את עלות הנכסים בהרחבות היתה להוציאן למכרז פומבי לכל המרבה במחיר. וועדת הקבלה מקיאה מהישוב אוכלוסיות שיש להן האמצעים, אך אינן מתאימות לאופיו. שנית, הרווח של מושב מהרחבה, אם נניח לרגע שיש כזה, אינו תלוי כלל בשווי הנכס. שלישית, מירב היישובים שאני מכיר, עושים מאמצים גדולים להוזיל את עלות הבנייה ככל הניתן, מתוך תקווה לאפשר לאוכלוסייה צעירה להצטרף ליישוב. 4. כל מי שאינו <X>, לא יתקבל ליישוב. נו, זה פשוט לא נכון. עולים חדשים? יש בארץ ישובים שיש בהם יותר עולים חדשים מאשר צברים. 5. מכוני אבחון, שירות צבאי. הנושא זכאי לסעיף משלו. מקור החיוב במכון אבחון, שמוסכם על כולם שהוא קשקוש מגוכך, הוא בדרישות הסוכנות, שהיתה שותפה במימון הקמתם של לא מעט יישובים בארץ. גם חובת השירות הצבאי משם. בפועל לוועדת הקבלה אין שום חובה, לכאן או לכאן, להתייחס לתוצאות האבחון, אך היא מחוייבת לבצע אותו, כיוון שבהיעדרו היא מסתבכת משפטית עם מועמדים שנדחו. הטענה כי היישוב מרוויח כסף מהתהליך העקום הזה נראית לי על גבול הוצאת הדיבה. בואי נתפשר על - שקר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |