בתשובה לשוקי שמאל, 08/09/11 18:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאתה שואל האם עליך לוותר על שייכותך לאותו עם יהודי היסטורי ומופלא וגו'...אתה מתכוון לאותו עם שהוא על פי הגדרתך פיקציה מעשה ידיה של האנטישמיות? עליי לומר שדבריך קשים להבנה. אתה אמנם מדבר עברית, אבל דומה הדבר כאילו אתה מבקש לסבך את מחשבות הקורא בנפתלות ואז להכות בו באיזו אמירה מהממת. האם תוכל, לפחות למעני להסביר במילים פשוטות- מה אתה בעצם טוען? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להצדקתי, אני יכול רק לומר שהעניין לא פשוט ולא רק בגלל כישורי ההתנסחות המוגבלים שלי. אני יכול לנסות להסביר בצורה יותר מתומצתת: א. בעת לידתה של התנועה הציונית (הרצל) היה קיים בפועל קיבוץ יהודי. היה ריכוז גדול מאד שזוהה כקבוצה אתנית נבדלת בין מרצונו ובין שלא מרצונו. לאותו קיבוץ היתה גם פזורה בצורת קיבוצים קטנים יותר שיכלו לבחור להשתייך או להבדל ממנו. (ואכן התנועה הציונית המדינית יצאה מאחת הפזורות ולא מן הליבה). לכן שאלת הזהות היהודית לא נראתה ממש חשובה בסדר היום הציוני מפני שכל אחד ידע פחות או יותר מי יהודי. ב. אחרי 1944 הליבה היהודית התנפצה ורסיסיה התפזרו על פני תבל. סדר היום הציוני נהפך על פיו. במקום העברת הקיבוץ היהודי ממקומו לטריטוריה משלו (כאשר הפזורה יכלה להצטרף או לא), היה צריך לקבץ לתוך הטריטוריה החדשה אוסף של רסיסים מכל כנפות תבל ולנסות ליצור מרכז חדש יש מאין. ג. למעשה הממלכתיות של בן גוריון היתה המענה שלו לסדר היום החדש, אלא שהבן-גוריוניזם נסחף וכורסם ע"י זרמים דתיים, רב-תרבותיים, רויזיוניסטים שמכיון שהדירו אותו מן המרכז ובאו במקומו התקשו "נפשית" לאמץ את האתוס הממלכתי שלו בשלמותו או בחלקו. כאנקדוטה אומר שאנשים מעדיפים להקרא היום סווטיסלב בן לובנגולו קינג זולו מיסז'ניקוב ובלבד שלא יקראו דן בן אמוץ. ד. נוסף על העם היהודי בשר ודם הזה שעד כה דברנו עליו, ישנה המורשת היהודית שאינה איזה קושאן על נחלות בחברון או זכויות לסל קליטה, אלא רגש של קשר ושייכות לכל אותם דברים שאת חלקם הזכרת ואחרים לא (שפינוזה, היינה, פרויד, איינשטיין ואפילו וודי אלן או רחל-חנה וייץ). אני לא מוכן להכיר בכך שאותם עלובי נפש ושכל מרמת מגרון הם יורשים ראויים יותר למורשת הזו מאשר אני ובכל מקרה מסרב לותר על חלקי בה. גם בעניין זה אני פלשתינאי. אני מוכן לעשות ויתורים במישור חיי היום-יום (אפשר לסגור את הכביש בשבת ולשפוך את דמה של מדינת ישראל על מזבח קרית ארבע) אבל אני מסרב לוותר אפילו על קוצו של יוד במישור הנפשי (שום רב ושום מקובל לא יגיד לי מי אני ומה אני לא). אני חושב שהיה זה אורוול שאמר שהארץ החופשית באמת היחידה שקיימת היא בארץ שבתוך ראשו של אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך ששום רב ושום מקובל לא יאמר לך מי אתה ומה אתה. לעומת זאת, ביום לידתך אמרה לך המדינה מי אתה ומה אתה. אתה ישראלי. וכשרק מלאו לך שמונה ימים - הוכנסת בבריתו של אברהם אבינו. כעת אתה גם יהודי. כל בני האדם מקבלים שורש של זהות, ומפתחים אותה בצורה כזו או אחרת בהמשך חייהם. זהות בסופו של דבר מורכבת על מה שאדם מזדהה עמו. האם משהו או מישהו מונע ממך את חופש המצפון להיות מה שאתה? אגב שפינוזה, האם אתה מרגיש שאתה צריך לקבל אישור ממישהו שיאמר שאתה יורש פחות ראוי לאותה מורשת יהודית? יש לך עניין עם רמת מגרון. טוב ויפה. אני שותף לביקורת נוקבת על פעילויות אלימות של אותם צעירים. אדם אשר מצית בית תפילה של קהל אחר, אינו יכול להיחשב אדם דתי. אדם שעוקר עצים, על אחת כמה וכמה שהם עצי זית שהפכו להיות סמל הברית שכרת האלוהים עם בני האדם, אינו יכול להיחשב לאדם שמפעמת בו אהבת הארץ. אבל שאלות של זהות בממדים של מושג העם, אינן מוכתבות בכוחם של גבולות וריבונות ויתר מושגים משפטיים "ארציים". שוב ושוב אתה מזכיר את החוקה האמריקאית. אתה באמת חושב שאותה חוקה אזרחית מסוגלת להעניק מושג זהות שלם לבן אנוש וכל שכן לעם? אתה באמת חושב שחוקה כזו יש בה יתרון על זהות שקונה האדם היהודי בכוח אמונותיו או העם היהודי בכוח המורשת שלו? לא לגמרי הבנתי באיזה מובן אתה מזהה את עצמך בתור פלסטיני, והנה אתה שאומר שאתה מסרב לוותר על חלקך בזהות היהודית כאילו מישהו מגרש אותך, לא בוחר להציג את עצמך בתור יהודי או ישראלי שיש לו ביקורת על עניין כזה או אחר. אלא בתור מישהו שהוא פעם יהודי ופעם פלסטיני. אינני שותף לדעתך כי מדינת ישראל שופכת את דמה את מזבח קריית ארבע. נראה הדבר שמסיבה כזו או אחרת אתה מבקש לדון את שאלת ההתנחלויות באיזו פרספקטיבה צרה שמסקנתה כבר נקבעה מראש. לא ברור לי במה אתה בעצם כופר. שהיהודים הם עם? שהישראלים הם עם? שוב אתה הולך אל אי אילו הגדרות משפטיות יבשות שעל פיהן אתה גוזר את שאלת הזהות של הקולקטיב, וכנראה גם את שלך האדם הפרטי. מגילת העצמאות, החוקה של מדינת ישראל פותחת במילים אלו ממש- "בארץ ישראל קם העם היהודי.".. מהי אותה סכיזמה מושגית שקורעת אותך? דומה הדבר כי אתה מבקש לדון את היהדות רק בבחינת דת, וכי מושג היהודי הוא מושג דתי שאין לו קשר למושג האזרח. בענווה רבה אהיה מוכן להתייצב מול הפרופסור והפילוסוף המוערך ביותר שקם במדינת ישראל, ולהציע את מושג היהדות לא כמושג שכולו דתי. במושג היהודי יש יותר מאשר סוגיה אמונית ושאלת מעמדו של האדם מלפני אלוהיו. מושג היהדות הוא גם המושג הלאומי של העם היהודי. ככל שהדברים מקבלים ביטוי בספר הספרים, אותו אשר מוזכר אף הוא כבר במשפט הראשון של מגילת העצמאות, יחסי העם עם אלוהיו שזורים לעומק עם קורותיו ה"לאומיים" של העם. הגאולה הלאומית, המלחמות הלאומיות, וגם החורבן הלאומי. האלוהים של היהודי כביכול היה לפחות עד נבואת אחרית הימים, אלוהים לאומי. נכון הדבר שהרצל ופינסקר הגו את פרוייקט הציונות במושגים רציונליים, ונכון שההתייחסות שלהם אל הציונות הייתה בעיקרה בתור מסקנה לנוכח האנטישמיות, אבל מכאן לבוא ולומר שהעם היהודי מוגדר בכוחה של אנטישמיות- זו פירכה. אולי להפך. אולי יש ללמוד מכך דווקא שהעם היהודי בתור עם לא היה זקוק להגדרות של הרצל. והעם היהודי בתור עם, יש לו חוקה ויש לו מחוקק עוד קודם לכן בדמות משה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח אתך דוקא מעניין, אבל הצירוף בין הנטייה שלי להתפזר לפינות לנטייה שלך לצרף את כל הזנבות לנזיד אחד יוצרת פקעת דייסתית מכל הדיון. לא הכל קשור בהכל. בוא ננסה להתיר את הפקעת ולהפריד בין היוצרות: א. "יום לידתך אמרה לך המדינה מי אתה ומה אתה" - אבל זו בדיוק ההפרדה שאני מנסה לעשות בין האזרחות הישראלית שהיא עניין גשמי לבין הזהות היהודית שהיא עניין נפשי. איני יכול להכריז על עצמי כעל אזרח ישראלי כפי שאיני יכול להכריז על עצמי כחבר בדירקטוריון של בנק דיסקונט. לעומת זאת אני ורק אני רשאי להחליט בשאלת זהותי היהודית. הנקודה הזו קשורה לתהום הפעורה ביני כישראלי חילוני לבין קנאי הדתי-לאומי המנסה לשכנע אותי שאין משמעות לאזרחות הישראלית ללא קבלה של הגרסה שלו למורשת יהודית. אני מתקשה מאד להסביר להם מדוע שמירת המצוות שלהם ערכה כקליפת השום בערכם כאזרחים ישראלים. אם מחר כמה מיליוני כוזרים בדרום סודן יכריזו על עצמם כעל יהודים חסידי ברסלב השומרים על קלה כחמורה,אני כנראה אראה בעצמי שותף איתם בשרשרת היהודית, אבל בשום אופן לא ארצה לממן להם סל קליטה או לחלוק איתם את משכורתי. ב. "רמת מגרון וקריית ארבע" - כאן נסחפתי שלא לצורך. מובן שאני רואה במעשיהם הפוליטיים מכשלה וסלילת הדרך לחיסולה של מדינת ישראל. בהקשר זה, כאזרחי ישראל כולנו, דעתי אינה חשובה יותר מדעתם ואם הם מטים את נהר השלטון לחצרם אין לי על מה להלין. מה שיש לי עליהם בעניין שאנו דוברים בו הוא עניין אחר לגמרי. הזיהוי שהם עושים בין מדינת ישראל דהיום לבין דת ומורשת ישראל (ע"פ גרסתם כמובן) בעצם נועד להדיר אותי מעם ישראל (במובן האזרחי-גשמי). אם אזרחי ישראל אינם רשאים לוותר על אף גרגיר אדמה בא"י אלא רק אסיפת כל דורות ישראל סבא שאותם כמובן מדבררת הגב' דניאלה וייס מזכ"לית גוש אמונים, אני בעצם אזרח סוג ב' ביחס לאזרחים חובשי הכיפה המדברים לא רק בשמם אלא גם בשם הדורות הקודמים. האידיאולוגיה שלהם בעצם הופכת את כל המחנה החילוני לחמורו של משיח שיש לו ערך רק כל עוד הוא מחמר בכיוון שמורים אותו. ג. "אתה באמת חושב שאותה חוקה אזרחית מסוגלת להעניק מושג זהות שלם לבן אנוש" - בהחלט כך. ארה"ב כמדינת מהגרים בהחלט מצטיירת לי כאחודה למדי והנאמנות לקונסטיטוציה האמריקנית ייצרה זהות אמריקנית פטריוטית שככל שהשנים עוברות מצטיירת כהרבה יותר בריאה ומאריכת ימים מאשר הזהות הישראלית. אני גם לא רואה מה כל כך תמוה בעיניך. אם נאמנות לפיסת בד צבועה בפסים או לשיר שמרבית מילותיו ארכאיות הוא סוס יפה לפטריוטיות לרכב עליו, מדוע לא נאמנות לחוקה. האם רק פונדמנטליזם וקנאות דתית הם בסיס טוב ללאומיות? ד. כל ההתיחסויות לפלשתינאים נועדו להצביע על אנלוגיה משונה בין הערבי הישראלי אשר ע"פ הרב ליברמן כדי להיכנס למחנה הישראלי נדרש לוותר על קשריו והזדהותו עם העם הערבי, לבין הישראלי החילוני אשר אליבא דמחנה שומרי המצוות כדי להכנס על למחנה הישראלי נדרש לוותר על זכויותיו והזדהותו עם העם היהודי ולוותר עליהם לטובת הרבעובדיה או הרבנית דניאלה וייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שאני מצרף זנבות לנזידים, והדייסה היחידה שאני רואה כאן, היא דייסה של מטאפורות ודימויים. שוקי שמאל. האם אתה עדיין כופר בעצם קיומו של עם יהודי? האם לפי תפישתך קיים עם יהודי? והאם בתור עם, שמורה לו זכות טבעית לקיים מדינה לאומית משל עצמו? ואולי לפי דעתך אנחנו עם ישראלי שנוצר בשנת 48, ואשר לא התקיים קודם לכן, וגם בהיותנו ישראלים אנחנו לא עם אלא קבוצות מהגרים. משם ננסה להמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בתגובתך זו אתה קושר שני זנבות ועושה מהם חתול. תשובתי היתה והינה שוב ש"זהות יהודית" היא עניין פרטי של כל אדם ואדם ואפשר לה ומוטב לה שתהיה עניין של "הגדרה עצמית". כל מי שרואה עצמו שייך ל"עם היהודי" רשאי להתברך בנו ואנו בו. ה"אזרחות הישראלית" (מהעדר הגדרה טובה יותר) היא עניין הסכמי בו לכל הצדדים יש עמדה וצריכה לכלול גם מידה של נאמנות לאתוסים ולמוסדות של מדינת ישראל. אתה כמו הימין-הדתי מתעקש שהזנב שלך (איזושהי הזדהות יהודית אורתודוכסית או דבקות בטרנד עברי-ציוני חולף) הוא החתול הלאומי כולו. לשון אחר: או הרב הראשי או הרב-לאומיות. המושג לאומיות ישראלית מן הדין שיהיה גם רחב יותר וגם צר יותר ממושגי ה"זהות היהודית" או ה"אזרחות הישראלית". חסידי סאטמר בויליאמסבורג NY הם גם יהודים לחלוטין וגם לא ישראלים בהחלט. לעומתם אזרח ישראלי דרוזי כלל אינו יהודי ויכול להשתייך ללאום הישראלי ללא כל הסתייגות. "האם לפי תפישתך קיים עם יהודי?" - בא נגיד שקיימים הרבה עמים יהודיים ואין זה מעניני או מעניינך מי הוא מה. "והאם בתור עם, שמורה לו זכות טבעית לקיים מדינה לאומית משל עצמו?" - למה לא? לאוסטרלים ולאמריקנים יש זכות לקיים מדינה? מבחינתי אפילו לדוגמניות ולשחקני כדורגל יש זכות להקים לאום משלהם. "אנחנו עם ישראלי שנוצר בשנת 48" - זה מה שהיינו צריכים להיות. לרוע המזל הנסיבות וההקשרים ההיסטוריים והדתיים מבלבלים את דעתנו ומונעים מאיתנו את ההכרה הזו ולכן אנו בבחינת אוייבים קטנים המוקפים באוייבים גדולים. "בהיותנו ישראלים אנחנו לא עם אלא קבוצות מהגרים" - לכל עניין וצורך איננו אלא קבוצות מהגרים אשר קשורים ביניהם בקורי עכביש של הקשרים דתיים, זכרונות היסטוריים ורדיפות האנטישמים ובעבותות של שנאת הסביבה הערבית העויינת. אם אינך מתעקש לחשוב עליי כעל עוכר ישראל גרידא, חשוב על האומה הערבית כאומה אשר להבדיל מן העם היהודי גם קיימת במרחב הפיזי של הזדהות לאומית, שפה ותרבות. האם זה אנטי-תזה לזכותם של המצרים, העירקים הסורים והלבנונים למדינת לאום משלהם. הבעיה שלי כלל אינה בשאלת הזכויות והזהויות. הבעיה שלי היא שכמדינת לאום אנו הולכים לכיוון שבו אפילו לבנון תחשב למופת של אהבת אחים לעומתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שאני קושר שני זנבות ועושה מהם חתול. מה שכן אני מרגיש, הוא שאתה אחד מאותם אלה שמסוגלים להגיד לא כלום באלף מילים. ואם יש צורך, גם לומר דבר והיפוכו באותה מידה של שכנוע. גש וקרא את הפיסקה הראשונה שכתבת, ושאל את עצמך מה אתה מנסה להביע, ובמה שונים הדברים ממה שקיים בפועל במציאות. אני לא חושב שאתה עוכר ישראל. אני חושב שאתה פשוט להגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאות. ניסיתי להסביר בדרך הכי פשוטה שיכולתי שצריך להיות הבדל בין זהות יהודית שצריכה להיות ב"הגדרה עצמית" לבין זהות לאומית ישראלית שהיא עניין לחוקי מדינת ישראל. אם לא הצלחתי, לא נותר לי אלא להתנצל התנצלות כפולה: א. אילולא הייתי "להגן" כדבריך, הייתי ככל הנראה מסתפק בכתיבת טוקבקים פטריוטיים ונלהבים ל-YNET או משהו כזה ולא טורח כל כך הרבה להטריד את מנוחת קוראי האייל. ב. מה לעשות, אלו דעותי, ואם הן לא מוצאות חן בעיניך, יש לי גם אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה כל מה שרצית לומר, זה כל מה שהיית צריך לומר. יכול היית גם לומר שאתה בעצם דוגל בהפרדת הדת מהמדינה, ולא היית צריך לשם כך להפריד את העם מהדת, את המדינה מהעם, ואת העם מהלאום. לפי מיטב הבנתי במדינה שבה אתה חי יש ערכים אזרחיים להתלכד סביבם, ואף אחד לא יוכל לטעון שאין מתקיים בה פער בין זהות יהודית לבין זהות ישראלית. אם מושגיו של בן גוריון נשמעים לך מלאכותיים- מהונדסים, הקשב לעצמך כשאתה באמת ובתמים סבור שמושגים מלאכותיים של משפט ומדינה יהפכו אותך את הפלסטיני בגבולות שייקבעו למדינה ואת הפיליפיני לעם אחד, ואת המתנחלים אשר יישארו למשל מחוץ לקו הירוק ולפזורות ישראל בעולם למשהו שאין לך קשר איתו. הנדסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שום רב ושום מקובל לא יגיד לי מי אני ומה אני לא". הצהרה משעשעת. ככלל, כאשר נשאלת שאלת ההשתייכות, או אי-ההשתייכות, של אדם לקבוצת בני אדם כלשהי, חשוב מאד לשאול (במקרים המתאימים והרלוונטיים): בעיני מי ולאיזו תכלית נדונה השאלה. כך, למשל, ביחס לשאלת יהדותו של אדם. בהחלט אפשרי, שאדם ייחשב בעיני עצמו ואפילו בעיני החוק (ולצרכי החוק הישראלי, למשל) כיהודי, אך הוא לא ייחשב כיהודי בעיני יהודים דתיים או חרדים, למשל. ומשמעות הדבר הינה, למשל, שיהודי דתי או חרדי, שאינו מכיר ביהדותו של אדם אחר, יתנגד לנישואי בנו או בתו לאותו אדם. לכן, רב בהחלט יכול לומר לך "מי אתה ומה אתה לא" והוא אפילו יהיה צודק לגמרי. שאלה אחרת ונפרדת היא, מהי משמעות הדבר והשפעתו עליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלת המפתח ב''שום רב ושום מקובל לא יגיד לי מי אני ומה אני לא'' היא מן הסתם ''לי''. ואידך זיל תבין לבד את כל השאר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |