 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר מזרחי הנכבד, דומה כי במאמרך זה נגעת בנקודה מרכזית בבעייה כללית המלווה את הקולקטיב היהודי מזה מאות בשנים: ההבנה הכללית למניעי אויביו, עם קווי הזדהות אובססיביים באשר לצדקתם של אלו ברדיפת קולקטיב זה. מעין פארודיה הפוכה על מעלליו של היהודי מנצרת, שהטיף במכוון ובמפורש לכוון זה, על בסיס רעיון קורבן-הצדק שככל ונוגשיו רודפים והורגים בו יותר, כן מתעצמת צדקתו וצדיקותו האנושית אוניברסאלית. רעיונות דלוזוריים אלו נמצאו מאז ומתמיד בשפע לא מבוטל בקרב קבוצת התייחסות יהודית זו, הן בקרב הוגיה הדתיים והן בקרב הוגיה החילוניים, אשר דומה כי האחרונים נתפשו למוטיב זה ביתר שאת אף מאחיהם הדתיים, כמעין פיצוי מאוחר על דתיותם המוכחשת. אנשי השמאל השכולים שציינת , גב' פלד-אלחנן ומר הירשנזון, בנסיונם לתת סיבה מוצדקת וקאוזאלית להרצחם הנפשע של יקיריהם, פונים אל עצמם ואל הקולקטיב ממנו באו כאשם היחידי(!) בסיטואצית התפרקות זו, אשר מעניקה להם וליקיריהם המתים מעמד מוסרי עליון, בחזקת הנון אולטרה פלוס של היבריס ה'אתה בחרתנו' במשמעותו ההחילונית-תיאולוגית, ובנסיון תיוג הסיבתיות הקאוזאלית להילקח יקירם. אינני בא בטרונייה לאנשים אלו, אשר מפרשים את קורבנם כהצקה מחודשת לצידקת מאבקם הפוליטי. תופעה מעוררת תמיהה זו קיימת אף בימין הדתי מקרב שורות המתנחלים, וזאת בניגוד בולט לשאהידי האיסלם ולקורבנות אלימות ישראל בשטחים, אשר קרוביהם ויקיריהם של מתים/הרוגים אלו אמנם גם כן מקדשים את מותם בצידקת דרכו של הקולקטיב אליו הם משתייכים, אך מסיקים ממנו מסקנות הפוכות לגמרי מנתיני הקבוצה היהודית: שינאת האוייב האכזר ותליית האשמה בו ובקבוצתו, שהיא לשיטתי תגובה ישירה, נעדרת כל אמביוולנטיות וגלות-פנימית יהודית. זהו הבדל אדיר, אשר אף מאה שנות ציוניזם חילוני אינן יכולות לעקור, בהבנת הסיבה והמסובב בקונטקסט יהודי פנימי זה. מעשהו של השמאל האנטי ציוני הינם אם כן, בניגוד לשמאל הציוני, חיזוק מודגש ומותווה של מגמה ערכית זו, אשר בבסיסה אמונה רליגיוזית פנימית, בסיגנון דת העבודה אליבא דגורדון, אם תרצה. מבחינה זו אכן קיימים מאפיינים טיפוסיים בקרב קבוצות נרחבות בקולקטיב היהודי, אשר גוזרות ומפרשות כל אירוע ממשי במציאות מתהווה כסימן דדוקטיבי לצידוק מעשי ולקבלת רעיון קורבן העולה המתרצה, אשר במותו מצווה את רגש סובלימציית האשמה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לכבוד מר אלכגסנדר מאן המשך בדרכך זו והושעת את ישראל בברכה מר קו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |