בתשובה ליובל נוב, 18/08/11 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במשך שנים ארוכות מה ששמעתי בשורה מ"בלילות הקיץ החמים" שהזכרת היה "עוצמים עינים ושוקי". זה אומנם נשמע לי מוזר אבל הרבה דברים הם מוזרים. מקרה חמור יותר, שציער אותי משום מה התרחש לפני חודשיים, כאשר גיגלתי את הצירוף "רוני יש בטבע וקשה לצוד" ואחרי זה את "אך את איתי לרגע, שיהפוך למציאות" ולא מצאתי דבר. להפתעתי מתברר שאין שורות אלו מופיעות באף שיר עברי, גם לא היכן שצריך היה (במקום הנוסח התמוה שכן מופיע בסוף השיר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה תמוה?! דווקא הבית הכי טוב בשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרצה לפרש לי אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיטואציה הבסיסית היא שרוני אומרת למספר שהיא הולכת לעזוב אותו. ברב השיר המספר מסביר לרוני שהוא רוצה אותה ומה יקרה לו כשהיא תלך. הבית האחרון מדבר על הסיטואציה. המספר עצוב כי רוני אמרה לו שהיא עוזבת אותו. זהו דבר טבעי להיות עצוב כשאומרים לך שיעזבו אותך אבל במציאות שום דבר לא השתנה. אם רוני תעזוב העצבות או יותר נכון הסיבה לעצבות שהיא ההנחה שרוני תלך תתממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו שמתי לב לפיסוק, שהופך גם את הגירסה של סנדרסון להגיונית, אם כי עניין הטבע עדיין לא מובן לי. אולי הוא התכוון ''יש בחיים רגעים של עצבות...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, האנפוף של סנדרסון הוביל שירים רבים למחוזות הסוריאליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הסולנים בשיר הזה הם גידי גוב ודני פאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דני פאר (הקלידן), אלא מוטי דיכנה (הבסיסט). ודווקא המילים האמורות מושרות בכמה קולות, שאחד מהם של סנדרסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים, צודקים... בכל אופן אנצל משבצת זו כדי לברר פעם אחת ולתמיד - מזא"ל1 "שוב המדחום עולה"? ומדובר דווקא באחלה פזמון שאני מאוד מחבבת. 1 מה זאת אומרת לעזאזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני מרגישה שחם לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומה זה אומר? שיש לה שפעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מתרגשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפילו אני הבנתי (: נדמה לי שאחרי שכבר שקלתי לכתוב מחולל שירי סנדרסון, אני מתחיל להבין את הראש שלו. למשל, בעקבות הדיון באייל, הבנתי היום, אחרי יותר משלושים שנה, שבמקום לומר "את לא זורמת", ביטוי קומפקטי שעוד לא יצא אז לשוק, כתב סנדרסון (באריכות): "לא רוצה כל ערב לצאת ולחפש תרגום בגוף אחרת תני לי מה שיש" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי... תרגום בגוף אחרת = סטוצים. נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי. אם אני מבין נכון את הבית, כדי להתחיל במחמאה, טוען המשורר תחילה שבלעדיה אין לו מטרות נוספות בחיים1. משם הוא מחליק במדרון ומוסיף שלא רק שאין מטרה, מה שגורם לא לשוטט כשיכור, אלא שלפתע גם אין לו גבולות. מדוע? זאת מאחר ודברים שהיא כתבה נטלו ממנו את שיקול דעתו. הצעד השלישי במהלך מחוכם זה הוא ההכרזה שהוא נאלץ לתת ביטוי ("תרגום") לצרכים בהם טענו אותו דבריה שלה - עם אחרות, כלומר בסטוצים, ומציע לה כיצד היא יכולה לתקן את המצב. כלומר, שוב היא האחראית למעשיו. אז גם מתברר שלא בדיוק מדובר על צרכים רומנטיים2. 1 חברים? תחביבים? רכישת מקצוע? קידום הצדק החברתי? 2 שהם כנראה עניין רק של השנים האחרונות אצל גברים, כנראה בעקבות פירסומות, אתרי היכרויות ואולי גם ירידת רמות הטסטוסטרון העולמית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי זאת כך. מסתבר שזו אכן מניפולציה לא-מחוכמת, ששנייה לה רק ההודעה הפתיינית: "ערה?". מצד שני, לזכות הדובר תעמוד העובדה שיצירתו מתכתבת עם מאות ואלפי יצירות פופ רומזיות אחרות, עם מוטיבים חוזרים כמו I can't live without you, I wanna hold your hand ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא ככה... :-( לפני שהיא הולכת הוא זורק לה "קלף נואש אחרון", מהו? כלום, אין לו שום קלף, רק לבקש עוד פעם "רוני אל תלכי". הראש ריק, אין בו מניפולציות רק פחד ועצבות, הוא רואה את עצמו יושב בערבים לבד ומדפדף בין המכתבים שלה. הוא רואה איך הוא מפליג כמו שיכור בין הברים ומחפש "אהבה", אבל הוא לא רוצה "תרגום" לאהבה שלו אליה, הוא רוצה אותה. אחחח איז'ה שיר. רוני, את אומרת שהכל נגמר ואת מצטערת אין לך מה לומר לפני שאת עוזבת נשמטת מידי קלף נואש אזרוק לך רוני אל תלכי. רוני, אל תלכי, השמש לא תזרח עלי כשאת לא לידי רוני, אל תלכי אני פשוט רוצה אותך איתי. רוני, בלעדייך אין לי שום כיוון אפליג בין מכתבייך שיכור על הסיפון לא רוצה כל ערב לצאת ולחפש תרגום בגוף אחרת תני לי מה שיש. רוני, אל תלכי... רוני, יש בטבע רגע של עצבות אך אל תתני לרגע להפוך למציאות. רוני, אל תלכי... יש לו עוד שיר דומה, מאוחר יותר: "לא לא אנ'לא ייתן לך! ללכת" היה קליפ בזהו זה, אבל אנ'לא מוצאת אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי! זה לא דומה לשיר שאנו מנתחים אבל זה עוד יותר מצחיק ממה שזכרתי, עם שלושת זמרי הליווי ברקע. למותעליו. אל תיתן לה ללכת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אולי שלך נכונה יותר, פרשנותי היתה בעיקר היתולית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טעות שלי, אבל די קשה להבדיל בין ניתוח פמיניסטי של שיר לבין פרודיה על ניתוח פמיניסטי של שיר, זה נשמע אותו דבר.:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי. אני הייתי בטוח תמיד שזה "תרגום בגוף הסרט", ובעצם אני עדיין בטוח שזה כך, ושמי שתמלל לשירונט הנציח מונדגרין שלו. זו עדיין שורה שמבקשת פרשנות, אבל מוצאת אותה הרבה יותר בקלות, וזו פרשנות הרבה יותר תמימה וטבעית לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני דוקא חושב ש"תרגום בגוף אחרת" הוא הנכון, והוא כמובן מרמז (מהרמז? מארמז?) לאותו "תרגום בגוף הסרט" הנפוץ. משחקי מלים כאלה הם הסממן הכי בולט אצל סנדרסון. חידה לצעירים (בלי להעזר במחשב): מה מקור הביטוי הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני משוכנע ש''תרגום בגוף אחרת'' זה משחק מילים מכוון. חבל שאיבדתי מזמן את ספר השירים של סנדרסון שקיבלתי לבר-מצווה. אני יודע את התשובה לחידה, אבל מכיוון שאני לא בטוח אם אני נחשב צעיר, אחריש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ראיתי את הספר אצל השכנים. בדקתי, וזה אכן ''תרגום בגוף אחרת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת. אבל האם אני נחשבת צעירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמר על אלפיה שהשכ''ג בגילו, לא יסתבך בנסיון לענות על השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צעירה בהחלט. את הצ'ק נא להעביר למערכת האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכ''ג דווקא עונה לשאלות יפה מאוד. ולמקרה שהוא לא זוכר משהו, יש לו שבב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתם כנראה צודקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה משמעות עמוקה יותר מ"תשובות בגוף הספר"? לא ידעתי. ומי זוכר מה המקור ל"אסור לעשן, אסור לירוק"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מזכירה לי שכשהייתי ילד די הסתבכתי עם השלט שהיה נפוץ בטנדרים: "אסור לזרוק בדלי סיגריות וגפרורים החוצה". קראתי את זה, כמובן, "בַּדְּלִי" ולא הבנתי למה דוקא סיגריות אסור בדלי וגפרורים אסור בחוץ, בפרט כשאף פעם לא הצלחתי למצוא את הדלי הזה בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם קניתי רכב מסחרי ישן עם שלט כזה מודבק בתוכו, מיד ניקדתי ופיסקתי כך שכולם יבינו כמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נסעתי באוטו שלך! בעצם, כנראה בכמה כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) מוכר. התפלאתי על "אסור לירוק" לא מבחינה מילולית אלא כי אנשים לא ירקו. לא היה מנהג לירוק באוטובוס ובקולנוע ובמבנים ציבוריים, אז למה לאסור. בטח תאמר שבגלל השלט לא ירקו, אבל לעשן דווקא עישנו ולפצח פיצחו. גם ברחוב לא ירקו, אף שוודאי תתקשה להאמין. באותם ימים לא היתה בעייה בבלוטות הרוק הגבריות, המכאניזם היה שונה או משהו. האיסור לירוק גם אינו קשור לאיסור על פיצוח גרעינים, כי שני האיסורים הופיעו בנפרד על אותו שלט: אסור לעשן, אסור לירוק, אסור לפצח גרעינים. זאת התהיה. מישהו העלה השערה מה המקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שריד לחוק עותומני אולי? נראה לי שבימי הטורקים ירקו פה בכמויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) נכון מאד, בתור יורד ים אתה בטח מכיר את זה. (לקח לי שעה לחפש את המאמרים ולא ראיתי מה שכתבת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכן, הוא אומר שהכוונה היתה לטבק לעיסה. אני לא יודעת אם התורכים לעסו טבק, אז הנה משהו הרבה יותר מאוחר מעיירת יוצאי תימן (דבר, 1969) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה בפיצוח גרעינים? יכלו לכתוב לא ללכלך שזה מכסה גם מקרים אחרים וגם יריקה. ויאפשר לפצח גרעינים בלי ללכלך. שלט הזוי. באנגלית גם לא תרגמו את זה כמקור. כתבו לא להשליך פסולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואני שנים תהיתי מי זו עירית, ''עירית חולון'' ששמה הונצח על כל מכסי הביובים בעירי דאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בעצם היה סוד הפופולריות של השלטים האלו? האם היבואן היה מתקין אותם כברירת מחדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זאת היתה דרישת משרד התחבורה ובלי שלט כזה המכונית לא היתה מאושרת כמכונית שמותר להסיע בה נוסעים מאחור. יש להם במשרד הרישוי כל מיני רעיונות מהסוג הזה, ומדי כמה שנים הם מחליטים להתלבש על פריט אחד ולדרוש שיציגו אותו בפני הבוחנים בטסט השנתי. פעם זה היה פח האשפה הקטן שחייב להמצא במכונית, אח''כ היתה תקופה שדרשו לראות את משולש האזהרה, ואחריו הגיע זמנו של האפוד הזוהר. בטסט האחרון לא ביקשו לראות שום דבר כזה, אני לא יודע אם נגמרו להם הרעיונות היצירתיים או שזאת רק הפוגה זמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר ששאלתי את עצמי למה משמשת אותה "קרן השואה" המסתורית. אולי כרטיסים חינם לניצולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלא קיבלת תשובה. אי פעם (אבל בגלקסיה שלנו!) התרגום היה מופיע לצד הסרט, על מה שהיום היינו בטח מכנים "חלון נפרד" בעזרת משהו שדי מזכיר פנס-קסם (ע"ע) כשהמקרין החרוץ מנסה להריץ את התרגום כך שיתאים למה שקורה בסרט בעזרת מנואלה (ע"ע) קטנה. את יכולה לנחש שאחרי שהמקרין ראה את הסרט בפעם השלישית מידת הריכוז שלו פחתה, והתרגום היה מתעכב לא פעם עד ששריקות ומחאות מהקהל היו מעירות אותו משרעפיו - די דומה למה שקורה היום בערוצי נישה כמו ערוץ ההיסטוריה בשעות הקטנות של הלילה, חוץ מעניין הערת המקרינים כי אין שום דרך להגיע אל האחראים למחדל בזמן אמת - לזה קוראים, כידוע, קידמה. "תרגום בגוף הסרט" הבטיח שהכתוביות מופיעות בתחתית המסך ומסונכרנות ללא מגע יד אדם כך שהצופה יכול היה לנמנם לאורך כל הסרט בלי להיות מופרע ע"י המחאות שהוזכרו קודם. אגב, בחלק המקרים התרגום היה בכתב יד, אבל עכש"ז היו פחות שגיאות כתיב מהמקובל בימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלהקרנת התרגום הפרימיטיבית יותר קראו "תרגום בצד הסרט". חוץ מזה, התכוונת "המקרין יכול היה לנמנם", ולא "הצופה", נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא התכוונתי לצופה הממוצע, שכן ה''תרגום בגוף הסרט'' נועד למשוך את לב הצופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם התרגום באופרה רץ עם מנואלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום באופרה זה משהו כמו https://addons.opera.com/addons/extensions/details/tr... ? דווקא בשנים האחרונות התרגום הופך להיות פחות ופחות בגוף הסרט. אם התרגום (או שאר כתוביות) מוטבע בגוף הסרט, אי אפשר להחליפו בקלות בתרגום אחר. לכן כתוביות הפכו לעוד רצועה שנכללת בסרט (כמו רצועת הוידאו, ורצועות הקול השונות. זה מאפשר לכלול בסרט תרגומים למספר שפות, ומאפשר להוסיף תרגומים שלא נכללו בגוף הסרט (רשמיים, או שלא, איכותיים, או שלא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע - איך ידעת שלא התכוונתי לזה, שלא לדבר על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת תרגום באופרה, אני מכיר שני סוגים של כתוביות. הנפוץ יותר הן "כותרות על" מעל הבמה, כמו למשך בפסטיבל גלימרגלאס. למטרופוליטן אופרה בניו יורק ישנה מערכת מתוחכמת של כתוביות אישיות שניתן לשלוט בהן והן לא מפריעות לשכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שבדקתי (עשר שנים בערך...) לאופרה הישראלית היה הסוג הראשון. מהמושבים הטובים של המרפסת זה דווקא בסדר, אבל לא ברור לי איך אפשר לקרוא ממרכז האולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הזכרת הנשכחות. זוכרת אני את הימים במוגרבי כשהמקרין יצא לשירותים והפסקול היה מאבד סנכרון, הו איך השתוללנו, את כספנו דרשנו בחזרה, כל ההנאה מזמר הג'אז נפגמה לנו. שלא לדבר על הפסנתרנית בראינוע שהיתה נרדמת על הקלידים באמצע ולנטינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל שנות ילדותי ובחרותי היה גם קטע דומה בכתוביות בטלוויזיה - ושם בטח הסנכרון לא נעשה על-ידי יוסף מרשות השידור בזמן אמת. אבל אף פעם לא הייתי בטוח מה באמת הסיבה. כשהיה דיאלוג הכתוביות היו רצות בקצב הדיאלוג. ואז הדיאלוג היה נגמר, ובמשך כמה שניות או דקה לא היה דיבור. דא עקא, הכתובית הבאה היתה מופיעה מייד, כאילו היא המשך הדיאלוג ("הו, ירו בו!"). אז היית שומע וירטואלית "שיט, עוד לא", הכתובית היתה נעלמת, ובאה שוב, אכן אחרי היריה. אני לא זוכר ספציפית ספוילר כזה לאירוע מתח, אבל בדיחות רבות וטובות נהרסו כך באופן סדרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מכיר את זה כסיפור או שממש צפית בתופעה המעניינת הזאת? אני זוכר את זה מסרטים שהיו מקרינים פעם בשבוע במועדון השכונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי במו עיני, אם כי לא בבתי הקולנוע המסחריים שכבר היו מתקדמים יותר אלא בבית הספר שם הקרינו סרט פעם בכמה חודשים. אני זוכר את ''פורצי הסכרים'' ואת ''הסייח השחור'' או משהו דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעותק המהוה של "מלחמת הכוכבים" ששודר בטלויזיה הישראלית היתה טעות חביבה כזו. מאחר וכולנו (ובכך אני כוללת את כל מי מחברי הגיקים שהיה לו וידאו) הקלטנו את השידור וראינו אותו שוב ושוב עד שיצא הדי וי די, זו נעשתה בדיחה קבועה. באיזשהו שלב הופיעה על המסך הכתובית "הנסיכה ליאה מחפשת אותך", ונשארה שם כמעט עשרים דקות. למי שדאג, הנסיכה ליאה מצאה אותו בסוף. ומכאן נוצר ההרגל החביב ללוות טעויות בכתוביות (גם בתזמון אבל גם אחרות, ובלבד שיהיו דביליות ככל האפשר) בקריאה "הנסיכה ליאה מחפשת אותך!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמעט באותו עניין, מי יודע מקור הביטוי "פעם שלישית גלידה" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמועה שמעתי, שעוד מתקופת המנדט. "Next time, I scream!" שהפך, כמובן, לגלידה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ככל שאני שמעתי- מהגדוד העברי שראה סרט באנגלית. ויקי לא מסכימה (עד לכאן הגיעה ויקי?) אבל המבנה הקלוקל של המשפט תומך בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כששמעתי את הסיפור הזה לראשונה, מוצג כעובדה, הוא הריח לי כאגדה אורבנית. בלי קשר, במשחק המילים עצמו נתקלתי בשלטי פרסומת של מקדונלד בארה"ב, ב-1996. את רוב שטח השלט מכסה תמונה של גביע גלידה, והטקסט היחיד הוא: For 95¢, you'll scream too! ואגב, שמתי לב אז שעם כל השנאה מרובת הסיבות המוצדקות למקדונלד, צריך להודות (או להוסיף את זה כעוד סיבה לשנוא אותה) שהפרסומות שלה היו באמת שנונות ומתוחכמות יותר מהשאר. גם בארץ אני נאלץ לזכור בחיבה ובהערכה שתי פרסומות טלוויזיה שלהם - עם ג'ורג' בוש שבא בלילה, ועם נהג המונית שמנחה את התיירים איפה להשיג סלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי לא אני ולא ילדי חובבי המוצרים של מקדונלדס (למעט המתנות המתלוות לארוחת הילדים שהן במקרים לא מעטים מה זה שוות), ולכן אני יכול לשנוא אותו בהתלהבות (ולא מעניין אותי שהם מוכרים סלט) כמייצג של הסטנדרטיזציה התעשייתית האמריקאית לכל דבר שהיה יכול להיות אישי. אני חלש בפרסומות מאז פרוץ הכבלים, ועוד יותר מאז הממיר המקליט. הם לא הגיעו אלי, היהי היהי. לענין הביטוי- כל ההסברים המתחרים נשמעים קלושים יותר. זה ההסבר היחיד גם לפעם הבאה וגם לגלידה. אני אשאל את ההורים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסומת האחרונה של מקדונלד׳ס שאני זוכר זה תחרות קליעה לסל. היתה גם אחת מגעילה עם דוגמניות שעושות את עצמן אוכלות. כן, בטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? תגובה 490005 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חררמפפפף בן 3 שנים אם כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תמיד חשבתי ככה. ________________ שירונט מוצפים בטעויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי ''תרגום בגוף החרס'' ואחרי שנים ''הבנתי'' שמדובר בגוף הסרט. ואז נפלה גם אפשרות זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זימרתי שנים ארוכות ''עוצמים עיניים ושותים'' וזה נשמע לי מאוד הגיוני | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |