|
בנתניה יש המון חנויות של שקל. הן דווקא דחקו הצידה את החנויות של הדולר, אבל הן מוכרות גם דברים בשלושה שקלים וכדומה. חנויות הדולר מוכרות עכשיו את הדברים ה"יוקרתיים". בכל מקרה, אבא שלי נוסע כמה פעמים בשנה לסין ומביא משם מסכים, סלולריים, DVD וכדומה, ככה שאנחנו ממש מכירים את המוצרים שלהם. הם יופי טופי בשביל המחיר, והם מחזיקים שנתיים שלוש ולפעמים אפילו יותר. דרך אגב, הוא סיפר לי סיפור מצחיק - המוכר בחנות אלקטרוניקה הציע לו DVD ואבא שלי אמר "אני רוצה של סוני" אז המוכר הוציא מדבקה של סוני ואמר לו "הנה עכשיו זה סוני". בשביל מי שיודע לפתוח את המכשירים ולתקן, זו עסקה לא רעה. אבל אתה ממש לא מתפלא כשיש להם כל מיני בעיות מוזרות. לא נעים להודות, אבל הטאצ'ים הסיניים המגושמים (שכן עולים גרושים) מחזיקים יותר זמן מאלו שקונים בארץ... לגבי החנויות בשקל, זאת תעשייה, בעלי החברות שמייצרים אותם מרוויחים יפה והפועלים מרוויחים כמה, 2 דולר ליום? לי אישית קשה להחזיק ממדינות שהאזרחים שלהן חייבים לעזוב את המשפחה כדי למצוא פרנסה הגיונית במדינה אחרת. מה זה משנה אם מוכרים הרבה ומייצרים הרבה אם האנשים חיים גרוע?
|
|