בתשובה לdd, 16/08/11 19:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת דברים יפים. ובכל זאת :-) אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך לגבי הציונות הרוחנית/תרבותית. זה לא שאני סבורה שמדינת ישראל באמת תוכל להחליף מרכזים רוחניים ותרבותיים בגולה. ובתור תרבות, לאור הנסיבות יש בה את החן והקשיים שמאפיינים חברות שלא מצויות במרכז הכוח וההשפעה, כלומר חברות פרובנציאליות. מצד שני בקהילות בתפוצות לישראל יש תפקיד חשוב בתחום הסימבולי. ברנרד אנרי לוי (לדוגמא) זקוק לישראל לא לצרכי עליה, אלא יותר לצרכי הגדרה עצמית. מעבר לכך אני כן מאמינה בחשיבות של קיום תרבות יהודית כחברת רוב, ולא רק במסגרת המסובכת של קיום כמיעוט בתפוצות. עם כל הכבוד לקהילה היהודית התוססת ומצליחה בארה"ב, זה טוב שיש אלטרנטיבה לא פחות תוססת. אני סבורה שיש מקום וגם תפקיד חשוב להמשך המסורת הליברלית הפתוחה והסובלנית בתנועה הציונית ובמדינת ישראל בפרט, והוא בשאלה שתמיד מתחדשת לגבי פני הקהילה הרצויים. באשר לפוסט ציונות, אני חושבת שמי שיגדיר עצמו ככזה יסכים איתך לגבי הדברים. ואולי זה מתנשא מצדי, אבל אני מתקשה להמנע מהתייחסות לגורם האנושי בעניין שלמעשה מקשה על החלוקה. קודם כל, כמו שאניטה שפירא ציינה לגבי ההיסטוריונים החדשים, הרבה פוסט ציונים אינם שוללים את קיומה של המדינה, אלא "בונים" על זה שהיא תמשיך להתקיים. לי יצא גם להתרשם ש(לפחות חלק מה)פוסט ציונים מהתפוצות מעבדים דרך ההתייחסות שלהם לישראל את היחסים המסובכים שלהם עם הקהילה המקומית. רוצה לאמר, המקור הוא תחושה קהילתית מאוד חזקה. ומעבר לכך, הרבה מהעמדות והערכים שמוצגים על ידי פוסט ציונים לא פותחו מחוץ לקהילה הישראלית אלא בתוכה. אלו ערכים שהם למעשה ספגו במסגרת החינוך הציוני שלהם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |