 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כעת שמתי לב לטעות במאמר. באקה אל-ע'רביה ובאקה א-שרקיה מעולם לא היו יישוב אחד. בתווך, ברצף בנוי עם השתיים ומעבר לקו הירוק, נמצא הכפר נזלת עיסא (אחד מ-4 כפרי "נזלה" בסביבה זו). מאז ששת הימים, נוצר רצף בנוי כמעט מוחלט בין שלושת היישובים, כך שכל הפרדה באזור תחייב או סטייה מקו הגבול או הריסת עשרות בניינים לאורכו. דוגמא ליישוב מחולק היא הכפר ברטעה וכן בית-צפפא בירושלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נזלת עיסא נמצאת מעבר לבאקה א-שרקיה ולא בין שתי הבאקות. כדי להגיע לנזלת עיסא סע מצומת שער מנשה לכיוון דרום מזרח. לאחר שתיכנס לבקה אל-גרביה, פנה שמאלה (מזרחה), חצה את הקו הירוק ותמצא את עצמך בתוך בקה א-שרקיה. המשך באותו כביש (שהוא הכביש הראשי, ולמעשה היחיד, בתוך בקה א-שרקיה), ולאחר שתחצה את בקה א-שרקיה, תגיע לצומת. מימינך נזלת, משמאלך נזלת-עיסא (בערבית: 'ירידתו של ישוע') ולפניך מתפתל כביש מרהיב דרך חרמש, מבוא דותן ודותן, המסתיים בצומת T של כביש שכם-ג'נין. זהו הכביש של עמק דותן, ונסעתי בו כמעט בכל יום במשך שנתיים, כשהייתי הרופא של מחנה דותן וממשל ג'נין אי אז לפני 15 שנה. מובן שכל הפרטים האלה אינם משמעותיים לטיעון העיקרי שלי: היו יישובים שנחצו בשל מלחמת השיחרור. כיבוש החלק שמעבר לקו הירוק לא הביא לאיחוד בין האנשים שהופרדו רק 19 שנים קודם לכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מפת סימון השבילים: באקה אל-ע'רביה במערב, אחריה נזלת עיסא (שעיקר בתיה נמצאים מצפון לכביש 585), ואחריה בקה א-שרקיה - וגרעין הכפר הזה נמצא בצומת כביש 584/585 - 2500 מ' מהגרעין הצפוף של באקה אל-ע'רביה. לחלוטין לא כפר חצוי. יישובי הנזלה עליהם אתה מדבר הם נזלת אבו נר וא-נזלה אל-ע'רביה. יש גם א-נזלה אל-וסטא ואפילו א-נזלה א-שרקיה - בסה"כ 5 כפרי "נזלה" באזור בקה א-שרקיה. אני מקבל את הטיעון המרכזי רק בחלקו. אחת הסיבות המרכזיות שאין איחוד כזה היא פערים כלכליים וזכויות אזרח לערביי ישראל לעומת הכיבוש בשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה אפשר לעשות שהתאוריה מתנגשת במציאות. הייתי שם פעמים רבות. אין יישוב בין באקה אל-גרביה לבאקה א-שרקייה. הכביש המחבר בין הבאקות הוא 585. הצומת 584,585 נמצא אחרי שחוצים את באקה א-שרקייה. הדרך שתיארתי היא כביש 585 עצמו. יש סיבות נוספות לפערים. הדרך שאני מציע תצמצם את הפערים שאתה מזכיר. יש גם סיבות חברתיות. שמעתי ערבים אזרחי ישראל מדברים על ה'דיפאווים' (נדמה לי שפירושו: תושבי הגדה, ה'גדתיים') במין זלזול מתנשא. אינני יודע עד כמה יחס זה הוא מייצג, אך אין ספק שהוא קיים. ערביי ישראל אינם רואים את עצמם כחלק ממקשה חברתית הכוללת את ערביי השטח הכבוש. בעבר הבעתי את דעתי שניתן לגייס את הערבים אזרחי ישראל לצה"ל. מהירות ההשתלבות תהיה גבוהה, והדבר יתרום להעשרת המרקם החברתי הישראלי. החשש שהם ישמחו להוות גיס חמישי הוא מופרך. המרחק ביניהם לבין ערביי השטחים הוא גדול ממה שנראה לעין במבט ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה טוען שהמנהיגות הפוליטית של ערביי ישראל אינה מייצגת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל גם בדחיפת ערביי ישראל לזרועות הקיצוניים אנו יכולים להאשים את עצמנו. הרי ההזנחה מבחינת הקצאת המשאבים היא לא רק של ערביי השטחים. היא של כל המיעוטים, בעיקר המוסלמים והדרוזים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |