|
||||
|
||||
1. דמוקרטיה היא צורת שלטון שנולדה במערב. 2. אני לא בטוח שערכי המוסר שבבסיסה שייכים למערב *באופן בלעדי*. 3. יפן לא הייתה שייכת למערב עד שארה"ב עשתה בגדול מה שמציע יובל (רק בלי עניין הקולוניאליזם) |
|
||||
|
||||
אין לי יומרה להכיר את כל החברות האנושיות, יתכן מאוד שבכמה מהן יש ערכי מוסר דומים לאלה שנוצרו במערב. אני רק קובעת בצער שבחברה הערבית יש ערכי מוסר וחברה שלא משתלבים טוב עם /רוח/ הדמוקרטיה. במדינות רבות באפריקה יש משטר דמוקרטי למראית עין, אבל מה שמתחולל שם מתחת לציפוי החיצוני שיובא מבחוץ הוא לא דמוקרטיה אמיתית. במדינות האלה האוכלוסיה מחולקת לשבטים-עמים, ובתוך כל קבוצה כזאת יש תת קבוצות, שמנהיגיהן קובעים לאנשי הקבוצה בעד מי יצביעו. רבים מהסכסוכים באפריקה נובעים מכך שאחד השבטים שולט באופן בלעדי במדינה, והשבטים האחרים מופלים לרעה. החברה הערבית מבוססת אף היא על קשרים ונאמנויות שבטיים וחמולתיים, שמשקלם גדול מכל שיקול חברתי אחר. זו הבעייה הבסיסית לדעתי, ועליה יש עוד רבדים, שגם הם לא מסתדרים טוב עם רעיון הדמוקרטיה. אני לא יודעת הרבה על מבנה החברה ביפן, אך לא שמעתי שהוא חמולתי ושבטי ביסודו. אבל שמתי לב שכולם מביאים תמיד את הדוגמה היפנית. למה אין עוד מקרים מוצלחים כאלה? |
|
||||
|
||||
יש עוד מקרים מוצלחים כאלה במובהק: גרמניה ואיטליה. וקצת פחות מובהקים כמו דרום-קוריאה. עניין התרבות הוא דבר שאין בידך להסביר אותו באמת, וזו לא אשמתך, כיוון שזה לא מדע מדויק. אני מציע להתבונן על ההבדלים שהיו למשל בין מזרח גרמניה למערב גרמניה בזמנו. אותו עם, לכאורה, אולם נראה על פניו שונה לחלוטין. האחד מערבי לחלוטין, דמוקרטי, מתקדם, עשיר. והשני ההפך הגמור. זהו ההבדל אותו עושה המשטר הדמוקרטי. אותו הדבר בדרום קוריאה וצפון קוריאה. אני תמיד שב ומזכיר, שדמוקרטיה היא דבר חדש מאוד בהסטוריה. למעשה עד המאה העשרים לא היו מדינות דמוקרטיות כלל. ורוב המדינות הדמוקרטיות קיבלו את אופיין הליברלי רק לאחר אמצע המאה העשרים. תהליכי הדמוקרטיזציה, משלב הדיקטטורה המובהק ועד לדמוקרטיה אמיתית, לרוב נמשך עשרות שנים בודדות. במוקדם ובמאוחר זה יקרה גם אצל שכנינו. במקרה הפלסטיני, אנו צריכים לזרז את התהליך בעצמינו, בגדול, כמו שמציע יובל, ובהתאם לתקדימים ההסטורים. |
|
||||
|
||||
גרמניה ואיטליה נמצאות באירופה (בפעם האחרונה שבדקתי). לדרום קוריאה יש קשר תרבותי והיסטורי חזק עם יפן, שנמשך כבר יותר מאלף שנה. (קוריאה מופרדת מיפן ע"י מיצר ים לא רחב, ודרכה עברו תמיד אנשים ורעיונות מסין ליפן וחזור. הכתב הסיני והבודהיזם הגיעו ליפן בדרך זו). כך שלא ממש הצלחנו לחרוג מ"אירופה" ו"יפן" כאיזורים שבהם היתה הצלחה להכנסת דמוקרטיה בכפייה. אשר לשתי הגרמניות- מה זה מוכיח? שכאשר יש קרקע פוריה לרעיונות דמוקרטיים (ואת זה היה בגרמניה מתוך מורשתה האירופית), ומפעילים מרשליזציה +דמוקרטיזציה, זה יכול להצליח. כאשר יש קרקע פוריה (במזרח גרמניה, עם אותה מורשת אירופית) אבל לא הופעלו מרשליזציה+דמוקרטיזציה, התוצאה היתה אחרת. כלומר, קרקע פוריה מבחינה תרבותית היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. הדמוקרטיה בצורתה המודרנית אולי קיימת רק כמה עשרות שנים, אבל היא תוצאה של תהליך היסטורי ממושך, שארך מאות רבות של שנים. ולכן לא נכון להציג אותה כמשהו שצץ לו פתאום משום מקום. התפתחות הדמוקטיה היתה מלווה במשך אותן מאות שנים בליבון רב של תיאוריות חברתיות ושלטוניות, והתקדמות משולבת בנסיגות מדי פעם. לדעתי הדמוקרטיה היא אכן תוצר של החברה המערב אירופאית, והיא בהחלט קשורה לערכים החברתיים והתרבותיים של חברה זו. אני אשמח מאוד אם מדינה גדולה כלשהי, או קבוצת מדינות, יקחו על עצמן תוכנית של קידום כלכלי והחדרת דמוקרטיה לחברה הפלשתינאית. ואם זה יצליח זה יהיה טוב להם וגם לנו. אבל הערכתי היא שהתוצאה אצל שכנינו תהיה קצת פחות מוצלחת מאשר בגרמניה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |