|
||||
|
||||
מאמר מעניין שפורסם לפני כמה ימים בג'רוזלם פוסט" עסק בדיון שהתנהל על התחזיות שערים מרכזיות יהיו ועד מרכזי לגורמי טרור ולמתקפות מלחמתיות במאה הזאת ( כפי שהיה במאות הקודמות ). נושא מעניין במיוחד היה השוואתו של אחד המומחים את תגובת הישראלים הצפוייה במקרה של התקפת טילים על תל אביב או חולון נניח עם תגובת ההודים והתורכים למצבים מקבילים של משבר כמו רעידת אדמה או התפרצות הר געש . ההשוואה לא הייתה מעודדת . מסתבר שהאזרחים ההודים והתורכים הגיבו בחלקם הגדול במקרים כאלה בצורה שקולה ומאורגנת פחות או יותר ולא נכנסו לפאניקה. התגובה הצפויה של הישראלים לעומת זאת , על סמך נסיון העבר כמו התגובות לאירועי מלחמת המפרץ היא של תגובות פאניקה או של התלהמות יצרים רצחנית . בקיצור תגובות של אספסוף . תגובות המקבילות אגב לאלה של האוכלוסיה הערבית בתקופה שלפני ובעת מלחמת העצמאות ב-1948. נשאלת השאלה כיצד הפך חלק לא קטן מאיתנו לאספסוף שמגיב בצורה כזאת במצבי משבר , דבר שלא היה קיים בעבר. לדעתי אחת הסיבות לכך היא הלגיטימציה שנתנה להצגת הפחד ופאניקה יבבנית ולבריחה לקצוות הארץ ומחוצה לה ממקומות מסוכנים של כמה מכלי התקשורת עוד ב-1991 . מצטער חברים אני באמת חושב שגם במצבים קשים ביותר יש טעם להמשיך לשמור על רוגע והעמדת פנים שקולה, גם אם בפנים "מתים " מפחד. סיבות אחרות : אי אמון בשלטונות וברשויות שבידיהם "לעשות " משהו וגם חוסר אידאולוגיה חזקה שתיתן משמעות לקיום וכך גם הרגשה של חוסר יכולת להיאחז במשהו. הסיבה שאני טוען זאת היא התחושה שבמלחמות קודמות דומה שפאניקה כזאת והיווצרות כזאת של אספסוף היו בלתי אפשריות בגלל האידיאולוגיה חזקה ומנהיגים שדומה היה שאפשר לסמוך עליהם. כמו כן התחושה הגוברת והולכת ש"אין מה לעשות " בהחלט ובהחלט תתרום את תרומתה לפאניקה . האם אפשר לעשות משהו בנידון ? רק בצעדים לטווח ארוך חוששני . |
|
||||
|
||||
כאנלוגיה הפוכה לדבריו של צרציל על עמידה נאותה, מחושלת, שקטה ואפקטיבית במצב קשה: "שעתם היפה". במלחמת המפרץ למשל, כפי שמציין אלי נכוחה, אכן הגבנו כצבר אנשים הדוניסטים, חסרי משמעת פנימית ומרוקנים מתוכן , שעמדו בפני המציאות האמיתית ממנה חרדו: התגודדויות המנוסה היומיות לירושלים ולשאר מקומות מרוחקים מתל-אביב זכורה לכל. במקביל, עודדו אותנו פסיכולוגים ושאר קשקשנים לא נלאים למלל אין סופי על מנת "להביע את רגשותינו". כך, פרט לגילויי היסטריה ותגובתיות יתר טיבעו רבים את עצמם בהשתפכויות מלל שאינו פוסק. אף כלי התקשורת פצחו בבכחנליה של מלל משתרשר ולא פוסק. התופעה יוצאת הדופן הזאת הביאתני אז להעיר באירוניה לבת זוגי שכנראה יש לאנשים רבים צורך מובנה להניע את שרירי הלסת בשיעור מסויים, והדיבור הבלתי נלאה, שהינו חסר פשר לעצמו, הינה רק עילה לכך. וקישור נוסף אודות גילויי היסטריה המונית ותגובתיות יתר: ועוד קישור אודות אובדן תחושת הכיווניות הפנימית, ההתמצאות והאורינטציה הכוללת במצב, תוך טיבוע הממשות במלל ריק: |
|
||||
|
||||
This partial analysis of deep-level features of Hysteric neurosis
appears somewhat unfamiliar Being based on novel research and developement (initially submitted in December,1979) the basic components and structures of this corpus of knowledge are protected under intellectual property rights in the library of congress Stop! No grabbing or reformulations for your own sake, or else - the contempt of the world-wide academic community and the public at large |
|
||||
|
||||
אין דין התקפת טילים כדין אסון טבע (אני מתפלא שאני צריך לכתוב דבר כזה) שכן אסון טבע הוא במידה רבה אירוע חד פעמי שלא ניתן למנעו בעוד התקפת טילים היא אירוע שניתן לנקוט אמצעים להפסיקו ויש סיכוי סביר שישנה אם לא ימנע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |