בתשובה לאריק, 04/08/11 1:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שבטווח הקצר מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל מועילה. למיטב זיכרוני, ואין לי זמן לחפש כרגע, הפסדי בנק ישראל ב2010 היו כ-18 מיליארד שקל. מה יקרה אם שער הדולר ימשיך לרדת בעולם? כיצד יוכל בנק ישראל לעמוד בהתחיבויות המק"ם שלו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שייווצר חשש לגבי פירעון ההתחייבויות השקליות, שער השקל יתחיל לרדת - בדיוק כמו שקרה לדולר כאשר נוצר חשש כזה שם, ומן הסתם באופן חד יותר. אבל אין באמת חשש לפירעון כל עוד תקציב המדינה מאוזן, ואין קטסטרופה צבאית. בנק ישראל, כמו כל מי שמחזיק בכמות גדולה של שקלים ויש לו מעט הכנסות במט''ח, רק מרוויח מעליית מעליית שער השקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שאני מבין את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל זה כך: יש בעולם בעשרים השנה האחרונות מין משחק - המטבע שלי חלש יותר. כל מדינה מעוניינת שהמטבע שלה יהיה חלש יותר כדי לשפר את מאזן הסחר שלה (להגדיל את היצוא שהופך להיות זול יותר ולהקטין את היבוא שהופך להיות יקר יותר). היפנים התחילו עם זה לפני שלושים שנה וכך הפכו למעצמה כלכלית שמבוססת על יצוא. כולם למדו את הפטנט ומנסים להחליש את המטבע שלהם. הממשלות תמיד יכריזו שהן מחויבות למטבע חזק אבל יפעלו ככל יכולתן לצד השני. רק לגוש היורו אין ממשלה מרכזית אלא רק בנק מרכזי שמטרותיו אינן בתחום הצמיחה, ולכן היורו לא השתתף במשחק והתחזק פלאים מול הדולר. מדינות בעלות אחריות תקציבית, אינפלציה נמוכה וצמיחה (שמונעת להוריד את הריבית יותר מדי) נהנות מזרימה של כספים "חמים" שבאים לקבל את הריבית שהן משלמות. ככל שזה ישמע מוזר לקוראים מבוגרים, התחלת הפיסקה הזו מתארת את ישראל. הכספים באים מחו"ל, מומרים למטבע המקומי ומקבלים רבית מקומית. הדבר יוצר לחץ לתיסוף המטבע המקומי, שהופך ל"חזק" מדי, ופוגע ביצוא. אבל ביום סגריר, אם תקראנה מלחמה, למשל, כל הכסף החם יברח, ונוסף גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ. לכן בנק ישראל נוקט את העמדה הנגדית - 1. כדי לאסוף מט"ח ליום סגריר 2. כדי לשמור מהתחזקות מופרזת של השקל שתפגע ביצוע פגיעה פרמננטית בשלוש השנים האחרונות, בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, הריביות בעולם המערבי אפסיות. בנק ישראל חייב היה להוריד את הריבית כך שהפער מהרבית בחו"ל לא יהיה גדול מדי ולא תבוא זרימה מטורפת של כספים לארץ. מאידך הוא לא היה יכול להוריד אותה ממש לרמות של חו"ל כי אז האינפלציה היתה מתחילה להתרומם, ואינפלציה, כמו הרבה דברים בכלכלת מאקרו, אתה יודע איך אתה מתחיל ולא יודע איך אתה יוצא ממנה. עדיין במסגרת האיזון העדין כנראה שהמשקיעים מחו"ל חמדו את הריבית השקלית ובנק ישראל נאלץ לרכוש דולרים של מנת לשמור על שער השקל. אני רק מתאר את המצב ולא מצדיק את פישר. לו הייתי אני הנגיד כנראה לא הייתי נוקט במדיניות כזו אגרסיבית. אבל למרות שאני לא מבין כל כך את השיקולים שלו אני סומך עליו שהוא יודע מה הוא עושה. כמה הפסיד מזה בנק ישראל נדע רק כאשר הוא יצא מהפוזיציה, אבל זה לא מהותי. אני לא כל כך רוצה להכנס לאיזור הטריקי הזה, רק נאמר שבנק ישראל אינו חברה בע"מ שמטרתה להרוויח כסף. בנקים מרכזיים הרי מסוגלים לכאורה לייצר ולמחוק כסף כאוות נפשם. אבל בואו לא נלך לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק מטבע חלש עוזר לייצוא? האם מדובר על מטבע נחלש (כלומר מטבע ששערו ירד בין נקודת הזמן שבה קונים את חומר הגלם לנקודת הזמן שבה מוכרים את התוצר), או משהו יותר מורכב מזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטבע חלש (=זול) פירושו ששכר העבודה ושאר התשומות המקומיות זולים יחסית למחיר המוצר בחו"ל. בלי להסתבך יותר מדי, אם הדולר היה שוה חמישה שקלים ומכרת משהו תמורת דולר, יש בכיסך חמישה שקלים במקום קצת פחות משלושה וחצי שיהיו לך עפ"י השער היום. נכון שחלק מהתשומות יתייקרו בשקלים בהתאם לשער הגבוה של הדולר, אבל רק חלקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג מסתמך לא רק על שער החליפין בין המטבעות, אלא גם על כך שעלות הייצור בארץ מסוימת תלויה חזק במטבע המקומי, ולא במטבע הזר. לדוגמא, המשכורות הן בשקלים, ולא בדולרים. לכן, אם דולר שווה 20 שקל, אני יכול לשכור פי 20 עובדים מאשר כאשר דולר שווה שקל, תמורת סכום קבוע של דולרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. קצת מביך אותי לומר זאת עכשיו רק אחרי שכתבת את ההסבר הטוב והמושקע שלך, אבל האמת היא שלא התכוונתי כלל לבקש הסבר. התכוונתי לרמוז ע"י שאלה רטורית שיש צד שני למדיניות בנק ישראל. צריך לזכור זאת כאשר מהללים את פישר, כפי שהיה צריך לדעת זאת כשהיללו את גרינספן. אני לא מתימר לדעת טוב יותר מהמומחים בבנק ישראל. הצעדים שלהם מקובלים בעולם, ויתכן שהחלופות גרועות יותר. אבל, יתכן שלא. כדאי לזכור: בעלי תפקידים ציבוריים עלולים להיות מושפעים משיקולים של מניעת משבר מיידי שהאחריות עליו תיוחס להם. יש סכנה שיעדיפו להמנע ממשבר מיידי אפילו במחיר של גרימת נזקים ארוכי טווח הגדולים מנזקי המשבר העכשווי. מטריד ולא תקין לפי דעתי שאין מודעות ציבורית לעלות ולסיכונים ארוכי הטווח של צעדי הבנק המרכזי. נניח שהממשלה הייתה תומכת ביצואנים ישירות, ומממנת את הסיוע ע"י הגדלת מסי הקניה. באווירה הציבורית הנוכחית, הייתה מתעוררת ביקורת כיצד מטילים מס לא פרוגרסיבי על הציבור כולו ומעבירים את הכסף ל"טייקונים". אבל כאשר בנק ישראל מוריד ריבית ורוכש דולרים כדי להחליש את השקל, הוא מייקר את מחירי מוצרי היבוא. בדיוק כמו המס שמטילה הממשלה על הדלק למשל. הציבור מסייע ליצואנים ע"י סבסוד הצרכנים שלהם בחו"ל. כאשר מגדילים את כוח הקניה של הצרכנים בחו"ל, חייבים להקטין בהתאמה את כוח הקניה של הצרכנים בארץ. לא משנה איזה זרוע שלטונית אחראית לסיוע. מקובל שתקציב הממשלה צריך להיות מאוזן, אבל מתיחסים בקלות דעת להפסדי הבנק המרכזי. בסוף הציבור משלם את ההפסדים. כל עוד מוכרי הדולרים רוכשים מק"ם, הריבית נמוכה ולציבור אין אלטרנטיבות השקעה טובות יותר, הבנק יכול לצבור דולרים ולממן אותם במק"ם. כיצד מממן הבנק את הפרשי הריבית? מה יקרה כאשר הציבור יתחיל למשוך את אחזקותיו במק"ם? הבנק יכול לנסות לשחק בתוכנית פונזי לזמן מה ולדחות את הקץ, אבל בסוף הוא יהיה חייב להדפיס. אני לא רואה מוצא אחר, אבל אולי אני לא מבין משהו. מה היה קורה ציבורית אם הממשלה הייתה מטילה מס שקול לאינפלציה שאינו חל לפי הגדרה על בעלי ההון, כדי לסייע לבעלי ההון? כשהדברים נוגעים לבנק ישראל, הכל בסדר. צריך להוסיף לעיסקה את הבועות שהבנק יוצר. משעשע אותי לחשוב בהקשר זה שאחת המטרות של הורדת ריבית לאחר משבר, היא להעלות את ההון העצמי של הבנקים... כלומר משעשע כיצד היו מגיבים רוכשי דירות צעירים אם היו יודעים שהם ממשכנים את עתידם לשנים רבות למען מטרה נעלה כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>בעלי תפקידים ציבוריים עלולים להיות מושפעים משיקולים של מניעת משבר מיידי שהאחריות עליו תיוחס להם. יש סכנה שיעדיפו להמנע ממשבר מיידי אפילו במחיר של גרימת נזקים ארוכי טווח הגדולים מנזקי המשבר העכשווי. המסורת במדינתנו היא שהפקידות הכלכלית ניחנת בראיה ארוכת טווח ואחריות ציבורית. כל הנגידים מאז ברונו פעלו בעליל לטובת המדינה בטווח הארוך. כאשר פרנקל העלה את הרבית לשיאים בתחילת כהונתו זה היה מאוד לא פופולרי ונשא פירות רק כעבור שנים. פרנקל ופישר (אך לא קליין) היו בלתי לחיצים לחלוטין. באו מבחוץ ולא חייבים לאף אחד שום דבר. >>מטריד ולא תקין לפי דעתי שאין מודעות ציבורית לעלות ולסיכונים ארוכי הטווח של צעדי הבנק המרכזי. מה לעשות שמאקרו כלכלה עוברת לציבור מעל הראש. תאמין לי שאם פלוצקר או רולניק היו חושבים שהנגיד עושה דברים מסוכנים הם לא היו שותקים. בזמנו של פרנקל הפריע לי המוניטריזם הבלתי מתפשר שלו. אני חושב שהוא היה מצליח להגיע לתוצאה דומה גם אם היה נוקט בקו פחות קשוח. המשק שילם מחיר על זה, אבל למרות שחשבתי שהוא מגזים קיבלתי את זה בהבנה כי בסופו של דבר פרנקל חינך את המשק, וחינך אותו טוב. אז בהחלט יכול להיות שהוא לא היה בפתרון האופטימלי, אבל הוא היה בפתרון טוב. פישר לדעתי נמצא כל הזמן בסביבה הקרובה מאוד לפתרון האופטימלי, וזה מדהים, כי כדי להיות שם אתה צריך כל הזמן להקדים את המאורעות ב 3-6 חדשים. כאשר בנק ישראל התחיל לקנות דולרים ב 2008 חשבתי שזו טעות, אבל בדיעבד הסתבר שפישר הרחיק לראות ממני. נכון שיתרות המט"ח התופחות הן בעיתיות, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו... >> מה יקרה כאשר הציבור יתחיל למשוך את אחזקותיו במק"ם? אנחנו מדברים על הזרים, לא המקומיים. כאשר הזרים ימכרו את המק"מ הם יקנו בתמורה מט"ח ויחזירו את המט"ח לחו"ל. בנק ישראל ימכור להם את המט"ח ויקבל מהם את השקלים כך שהדפסה לא תהיה. בשאר הדברים לא ברורה לי הכוונה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אנחנו מדברים על הזרים, לא המקומיים. כאשר הזרים ימכרו את המק''מ הם יקנו בתמורה מט''ח ויחזירו את המט''ח לחו''ל. בנק ישראל ימכור להם את המט''ח ויקבל מהם את השקלים כך שהדפסה לא תהיה.'' - אם מישהו לווה דולרים, מוכר אותם תמורת שקלים כאשר שער הדולר גבוה, ואחר כך פודה אותם כאשר שער הדולר נמוך, אז הוא מקבל יותר דולרים ממה שהכניס, וזה הרווח שלו בניכוי הריבית על ההלוואה. חשבתי שקוראים לשיטת המסחר הזאת ''שורט''. הריבית הגבוהה יותר על המק''ם משלמת לו את עלות ההלוואה. הלחץ אמור להגיע גם מצד המקומיים. כאשר הריבית עולה, יש הזדמנויות השקעה, ואז המקומיים יוצאים מהמק''ם שזו עמדת המתנה בטוחה בשבילם כדי להרוויח יותר. אם חלק גדול מהמק''ם מגובה בהשקעות דולריות, אז הבנק המרכזי נאלץ למכור את הדולרים ביוזמתו. כאשר הבנק המרכזי מפסיד, הרי בסוף הציבור חייב לשלם את הפסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> כאשר הבנק המרכזי מפסיד, הרי בסוף הציבור חייב לשלם את הפסד. לא מוכר לי מנגנון כלכלי כזה. לשיטתך ניתן לומר שהשקלים שבאמצעותם הוא קנה דולרים נמנעו מהציבור בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ספקולנטים מרוויחים על חשבון הבנק המרכזי, אז מי מפסיד? יש בפיזיקה חוק שנקרא חוק שימור האנרגיה. אתה לא יכול ליצר אנרגיה יש מאין. האם אפשר בכלכלה ליצר כוח קניה יש מאין? כאשר יבואו אזרחים לפדות את המק"ם שלהם, ולבנק יהיה מחסור בשקלים, מפני שהוא הפסיד אותם בעיסקאות המט"ח שלו, הוא יצטרך ליצר שקלים יש מאין. הבנק יכול להנפיק מק"מים חדשים ולשלם באמצעותם לפודי המק"מים הישנים, אבל זו פשוט הלוואה נוספת שאין לה כיסוי. שקלים שהבנק מדפיס שאינם מיצגים כוח קניה גורמים לעליית מחירים. עליית המחירים מורידה את כוח הקניה של הציבור בארץ, והמעגל נסגר. הספקולנטים מרוויחים כוח קניה - הציבור מפסיד כוח קניה. אם הבנק נמנע מלהדפיס הוא דוחה את ירידת כוח הקניה במחיר של ריבית נוספת. כך אני מבין את העניין, אבל אני חייב להודות שההבנה שלי היא עקרונית בלבד, ואני לא בקיא בפרטים של מאזן בנק ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> שקלים שהבנק מדפיס שאינם מיצגים כוח קניה גורמים לעליית מחירים לא בדיוק. בעולם האמיתי ניתן להדפיס באופן מוגבל יש מאין. אבל עזוב. קודם אתה צריך להראות לי שבנק ישראל הפסיד. הוא עדיין לא יצא מהפוזיציה, ועוד רחוק היום בו הוא יצא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |