 |
אתה צודק חלקית. ניוטון עצמו היה אנגליקני באופן רשמי, אלא שדעותיו האישיות מציבות אותו בקצה היותר קיצוני של הפרוטסטנטיות.
חייו הבוגרים של ניוטון התנהלו לאחר שהסתיימה תקופת הרסטאורציה של המלכים מבית סטיוארט. הללו היו אנגליקנים לכאורה אך קתולים בנסתר ולעיתים גם בגלוי. הכנסייה האנגליקנית מייצגת בעצם את הזרם המרכזי של העם האנגלי ולכן היא ניצבת בתווך בין הצדדים הניצים: הכנסייה הקתולית הקונטיננטלית והפלגים הפרוטסטנטים היותר קיצוניים של אנגליה ששלטו בתקופת הרפובליקה של קרומוול.
בתחילה היתה הכנסיה האנגליקנית בחזית המאבק של העם האנגלי מול הכנסייה והמיעוט הקתולי באנגליה, כאשר בהמהלך הזמן הפלגים היותר קיצוניים דחקו אותה אל האמצע ואל מעמדה כיום ככנסייה קתולית שבה המלך האנגלי מחליף את האפיפיור הרומי. בתקופת ניוטון (לאחר המהפכה המהוללת) ראשי הכנסייה האנגליקנית (קריא המונרכים של בריטניה) היו לותרנים יבשתיים (הולנדים וגרמנים) שלא ממש התאימו לתפיסת העולם של יורשי הפוריטנים מסוגו של ניוטון שהיו הרבה יותר קרובים לפוריטנים והדיסנטרים שהיגרו לארה"ב מאשר לאנגליקנים או לאפיסקופלים היותר אורתודוקסיים.
דבקותו הדתית של ניוטון התבטאה בעיקר בשנאה היסטרית כלפי הפולחן הדתי מן הסוג שאפיין את הכנסייה הקתולית (השילוש הקדוש, הפסלים והקדושים) וקיימים במידה יותר מרוסנת גם בכנסייה האנגליקנית. קיצונים מן הסוג של ניוטון ראו בכך עבודת אלילים פאגאנית ושטניזם מן הסוג הגרוע ביותר.
הויקיפדיה האנגלית, למעשה מחזקת אותי בדעתי כי ניוטון הכל כך אדוק לכאורה, היה למעשה כפרני (הראטי) אלא שנאלץ להסתיר את דעותיו היותר ראדיקליות מפני שדעות כאלו בזמנו יכלו להוביל לנידוי, החרמת כל רכושו ואף הוצאה להורג. כפי שאמרתי אורח חייו החריג של ניוטון אינו מתיישב עם שמרנות מן הסוג האופייני למאמינים האדוקים של כנסייה ממוסדת כפי שה-COE התחילה להיות בזמנו של ניוטון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש