 |
דומה שקודם ש"נחנך" את הלאום שעל אדמתו אנו יושבים, יש אולי מעט לחנך את עצמנו. ויש אולי למצוא כוון ותוכן להוויתנו כאן, מעבר לתצהיר "אנו כאן, חרף הנסיונות החוזרים במשך הדורות להכריתנו".
המניפסט "ההשרדותי" שלנו, עצם ההשרדות, אינם יכולים להוות גורם מניע פוזיטיבי ומקדם לכשעצמו.
קשה אולי לאמר זאת, אך אויבי העם היהודי הקשים ביותר בדורנו, לא ניסו להכריתנו בשם התגוננות מגורם בעל סגולות מצויינות מיוחדות. נהפוך הוא, כשם שמצביע על כך פרופ' יעקב טלמון בספרו "בעידן האלימות", הם היצביעו בין השאר על כך שבכל פרשת נוכלות ושחיתות בקנה מידה גדול שנחשפה באירופה, בלטו יהודים כראשי חבורות הנוכלים הקשות הללו. מידה של חוסר חוט שדרה בהקשר נאמנות ומאמץ לאומי, אף היא בלטה כאן, למשל בגרמניה אחר מלחמת העולם הראשונה. המנצחים ניסו ליצור דהלגיטימיציה של חוגי העלית הגרמנים, בין השאר על ידי העמדה לדין של אנשים בולטים ומצויינים של הפיקוד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, כגון, אחד מגדולי המצביעים במלחמה זאת, גנרל לודנדורף, אדם נקי מכל דופי של פשעי מלחמה. היחידים שנמצאו בשרות המנצחים בשרות הקטגוריה, היו יהודים גרמנים, מה ששמש נשק לאנטישמים שיצאו מייד בכותרת "כהן נגד לודנדורף".
אכן, האופציה הגרעינית הישראלית שנבנתה בנחישות ומתוך היבט של "לא עוד", נחישות קיומית שהביאה לגניבת טכנולוגיה צרפתית בקנה מידה נרחב למען האסרצייה הקיומית הזאת, הינה מרשימה.
אך קיום ראוי חייב להיות מעוגן בדברים בעלי טעם שראוי להתאמץ למענם, מעבר לתחושה ההשרדותית של עצם ביזויינו ורדיפתנו.
כבוד כעם אינו רק עניין של רטוריקה של כבוד וזקיפות קומה, כאשר ישראל, בין היתר מדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני במקום הראשון בגניבת זכויות יוצרים בעולם. כיצד נחנך, אם רמת החינוך כאן מדורדת בסביבות המקום ה-28 ובמתימטיקה, במקום ה-36 בעולם?
עלינו קודם כל לחזור לפרוייקט הציוני הבסיסי של "לחנך את עצמנו".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש