בתשובה לרון בן-יעקב, 28/07/11 9:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אפשר יהיה להציג פיתרון לדברים בדמות פרשנות סימבולית ולפיה דמויות הזקן והנער מזדהות, קרי אדם אחד המה, אשר הסופר מפגיש ביניהן באחדות אחת של זמן, אובייקט וסובייקט אשר נתפרדו מתוך מחזור החיים של נעורים ושל זיקנה, של פריחה ושל קמילה, ושוב אין הם מסוגלים לגשת זה אל זה אלא רק מתוך ריחוק ומתוך הפרחה אידיאית אסתטית, מן הזיקנה אל הנעורים ומתוך סקרנות אמפתית שאין לה עדיין כשרים של תפישה אבל היא מייצגת את האסתטיקה כביכול אובייקטיבית, בממשותה, מן הנעורים אל הזיקנה. |  |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |