בתשובה לג'וד ביי פרוקסי, 29/07/11 7:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית אני מוריד את הכובע בפני היצירתיות והדמיון, שלא לדבר על היכולות הארגוניות והביורוקרטיות, של טוניק. לא נראה שאנשי תעשיית בע"ח מסוגלים להתחבר לנשגב, או ליצור שעשוע וקריצה לטבע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הכותרת ויש לי הרגשה שלא הבנת אותי, התמונות מעוררות אסוציאציה לחזירים מצטופפים בתור לבית המטבחיים, ולמשהו אחר שאני חוששת לומר במפורש מאימת שכ"ג (קשור למלחה"ע II). אבל האירוע עצמו יהיה הפנינג אז תיהנה! ותביא תמונה עם חץ שנדע איפה אתה. ותעמוד בחזית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי אותך, ומכאן הכותרת. אני כתבתי מנקודת מבטו של הצופה המעריך יצירת אמנות. אני משוכנע שלצופה ולמשתתף ישנן פרספקטיבות שונות, מניעים שונים וכמובן שהחוויה עצמה נמצאת במישורים שונים (למשל, פרטי לעומת ציבורי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כמה רגעים אחרי שבע בבוקר המכנסים שולשלו והשמלות הורמו לכל אורכו של וול סטריט". מיצג של האמן זפריי טרוול, שנולד ממחאתה של אימו, מורה בפנסיה שנאלצה לחזור לעבודה אחרי שאיבדה את חסכונותיה במשבר הפיננסי של 2008. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |