בתשובה ליהונתן אורן, 28/07/11 18:00
מוות בוונציה 576809
ירדן ניר-בוכבינדר  (אתר) • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 29/7/2011, 5:27
אני חושב שהופעות רוק עם פוטנציאל גדוּלה מהחיים הן מלכתחילה רק אלו שבהן הזמרת או הלהקה הן כבר אגדה, לפחות עבור הקהל. הופעות של מישהו אלמוני או חדש יכולות להיות מפתיעות ומלהיבות (שלא לומר כובשות ומרגשות), אבל לא גדולות מהחיים. נדמה לי.
מוות בוונציה 576814
יובל נוב  (אתר) • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 29/7/2011, 7:49
איך תקטלג את ההופעה של הביטלס באיצטדיון שיי, למשל? הם היו אז סנסציה יחסית חדשה בארה"ב.
מוות בוונציה 576835
יהונתן אורן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 29/7/2011, 12:49
אתה צודק. היו לי בראש אגדות רוק ולא מבצעים רגילים במועדונים. ובכל זאת, נראה לי שחלק מתרבות הרוק היא להיות גדול מהחיים, ולא במקרה. רוק הוא חלק מתרבות ההמונים. קל להסביר את זה לגבי הופעות: בהופעת רוק אתה נהנה לא רק מהמוזיקה עצמה, אלא מהחוויה הקולקטיבית של מסה של אנשים. בגלל זה רוק של איצטדיונים הוא כל כך מוצלח.

אם הטענה הזאת לא נראית לך, אציע אחרת. רוק הוא תרבות-נגד בעידן של תרבות ההמונים. הדימוי הוא חלק אינטגרלי מהרוק, כי רוק הוא תרבות ולא מוזיקה גרידא. גם אם אפשר לתת לו מאפיינים צורניים (כמו האפיון שנתת לו ב-דיון 3339), המאפיינים הללו מקיפים רק חלק קטן מתרבות הרוק. רוקיסט אמור להיות מורד, מיוסר, מרוחק ומפורסם. או לפחות בדרך לשם. קשה לי לראות הרבה מעריצות לחבורה מקסירר ושות' רואי-חשבון שעושה רוק (מעולה) אחרי העבודה. אנשים נחמדים שמנהלים דיאלוג עם הקהל לא עושים רוק, אלא מנגנים שירים של ארבעה אקורדים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות