 |
"הטיעון שהבאת ("שגם לפלסטינאים יהיה משהו חשוב לאבד, קרי את חירותם ושלומם?") קרס, לדעתי לפחות, בסירוב לקבל את ההצעה בקמפ-דיויד. ליתר דיוק, לא הטיעון קרס אלא החלטתו של ערפאת לסרב לאותה הצעה, שטובה ממנה לא יקבל אף מנהיג פלסטיני בשנים הקרובות להערכתי" - אנו אוהבים לומר שהפלסטינים לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. בינתיים, ההפך הוא הנכון: בכל פעם שהם "מחמיצים הזדמנות", באה הזדמנות טובה יותר. ההבדל נובע מכך שאנחנו חברה מערבית שאינה דוחה סיפוקים, שערך חיי האדם שלה גבוה יותר, ומוכנה להקריב יותר בתחומים מסוימים כדי להגן עליהם, ואילו הם, סבלנותם (קרי: יכולתם לספוג אבדות רבות) משתלמת. יתכן שערפאת עשה את החישוב הבא: "היהודים הרי לא שינו את אופיים; אחרי גל ההסלמה הזה הם יחזרו לשולחן הדיונים ויסכימו גם ל 100% מקווי 67' ופתרון פשרה מסוים בנושא הפליטים. אין סיבה שהשיטה הישנה לא תצלח, גם אם לא בשנים הקרובות. מה שהיה הוא שיהיה, ויש זמן..."
"העדפתו של זה מדינה ענייה ומסוכסכת עם שכניה על פני מדינת רווחה החיה בשלום עם שכניה" - למה? יש הוכחות? האם שיטתי לא מסבירה יותר טוב את מהלך העניינים (אפשרות סבירה אחרת היא שערפאת לא היה יכול להגיע לפשרה הזו, כי הוא היה נתפס כבוגד/משת"פ/מתקפל, והערך העליון שלו הוא להימנע ממלחמת אזרחים בעמו)?
אני ראשון התומכים בקולוניאליזם התרבותי, אולם אמצעי הכפייה שלו יזיק למאמץ ולא יפתור אותו, לדעתי. השיטה הראויה היא להפיץ את תרבות המערב בדרך הקלאסית שעובדת אט-אט בעולם, מֶמִים המופצים עם המקדונלד, הטלוויזיה והקולנוע האמריקאיים, מכונת הגלובליזם האדירה. החיסרון היחיד בשיטה, הוא שהיא איטית להחריד. אבל אולי אין פתרון אחר, האסלאם יתנגד בכל כוחו לתרבות המערבית, אבל אם התפשטותה של זו תהיה בלתי נמנעת (אינטרנט, לוויין ושאר אמצעי תקשורת) ופחות מורגשת, אולי ייטב. בכל זאת, מתחת לרעלה לובשות כבר כעת נשות סעודיה האליטיסטית ג'ינס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש