בתשובה לאלכסנדר מאן, 20/02/02 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, יתכן שהיא תגלוש בחלק מהזמן לעברו הישראלי של הקו הירוק. לא הבטחתי לאף אחד גן של שושנים. מי שמציע ''פתרונות קסם'' שבהם אף-אחד לא יפגע מוליך שולל את שומעיו. בכל מקרה, התערבות ממשלות ישראל בעסקיהם של אחרים אינה דבר חדש, ראה דרום לבנון בשנות השבעים, קידום כוחות ישראליים לעבר גבול ירדן-סוריה בעת מלחמת ירדן-סוריה, וכו'. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ממשלת ישראל בחרה להתערב בכמה וכמה סיכסוכים בעבר הרחוק והקרוב כאחד. מבחינה מסויימת זו היא גם זכותה הטבעית: למדינת ישראל, כמו לכל גוף ואירגון מעצם טבעו, אוחזת באינטרסים מסויימים אותם היא רוצה לקדם. כלל זה אינו פועל יותר במתכונתו העכשווית; ממשלת ישראל אינה מצליחה להגדיר אינטרס ישראלי איזורי משותף, ודומה כי אף החברה הישראלית אינה מוצאת את ידיה ורגליה בשלל ההתפתחויות האחרונות, המאיימות לטרוף את האיזור אל תוך מלחמת התשה זוחלת. זו הסיבה שבמצב עניינים זה יכולה ממשלת ישראל לנסות ולפעול לבדה ועל פי שיקול דעת בלעדי לפה או לשם - ובכך אני מסכים לחלוטין לדעתו של יובל רבינוביץ, אשר גם הוא מבכר ודורש פעולת יוזמה ישראלית, ראשונית ובלבדית, למען נסיון שינוי כללי המשחק הכפויים במצב הנוכחי. ההבדל הטמון בדיעותיו של יובל רבינוביץ לדעותיי מתבטא בכך שהוא מעוניין בכיבוש ושליטה מחודשת [למען הכתבת שיטה דמוקרטית בשטחי האוטונומיה], בעוד שאני דורש נסיגה ישראלית והקמת גבול ברור [למען הצלת הדמוקרטיה הישראלית]. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוכל להסביר כיצד תציל הנסיגה את הדמוקרטיה הישראלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיגת ישראל משטחים אלו תמנע את הפיכתה המואצת למדינת ביטחון צה"לית ומשטרתית, וכן תמנע קרע בלתי נמנע בקרב תושביה בתחומו של הקו הירוק, אשר הולכים ונחלקים בדעותיהם באשר לעתיד שטחים אלו. מובן מאליו כי ניתן לגרוס שהמשך הסטטוס קוו והחזקת שטחים אלו הוא הערובה הטובה ביותר למניעת זעזוע קשה בקונצנזוס הישראלי, אך דווקא מצב זה עתיד לשיטתי לחולל את הקרע העמוק ביותר, אשר עשוי להציב ולהחיל שורת חוקי חירום קיימים, אשר עלולים לבטל בהדרגה את אושיות הדמוקרטיה הישראלית. שים לב כי גם ד"ר רבינוביץ וגם אנוכי גורסים , איש לפי שיטתו, כי שטחים אלו אינם רצויים למדינת ישראל. הוויכוח המהותי בינינו מתמקד בנקודת הזמן והעיתוי לסגת משטחים אלו; בעוד שד"ר רבינוביץ מעוניין לבצע זאת לאחר תהליך דמוקרטיזציה - אשר יחייב השמדת הרש"פ וכיבוש שטחים אלו מחדש - הרי שאני גורס כי על ישראל לסגת כאן ועכשיו, ובאופן מיידי, אך לא לפני הקמתו של גבול הרמטי ובלתי חדיר לאורך תוואי קווי 67. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שמוטיבים לא בשלים ונטייה לפתרונות אינסטנט, כמו גם תזזיות המתחלפת לבקרים בקרב חלקים בציבור הישראלי הולכים ונמוגים. נכון, גם קפיצות פזיזות ותצהירים הגובלים באנרכיית-פרע עדיין קיימים פה ושם. אך אין זה מצב טלטלה אנומי המהווה איום על תפקוד מערכות מדיניות וחברתיות חיוניות בדומה לשנת 68 בצרפת למשל, כאשר דה גול נועד עם ראשי הצבא ושקל הפעלת חוקי חירום. המגמה הכוללת היא לקראת גישה בוגרת יותר, נוטלת אחריות יותר, תוך הבחנה בין המצוי לבין משאלות לב. יש לשים לב: השיר הפופולרי ביותר במדינה הינו "לא קלה היא לא קלה הדרך" המשקף נכונות מושכלת למאמצי עשייה בעלי עומק, ונכונות נמשכת בזמן לעצב את דרכנו, במקום להגרר על ידי הנסיבות ולזגזג רדודות תוך תגובתיות-יתר קצרת רוח. אין לזלזל בשירים מסוימים, שבטאו הדינמיקה של רוח התקופה והוו מנוע לתנופה פרוגרסיבית סוחפת המונים, כמו המרסייז למשל ורבים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הגיע הזמן שגם אתה תציע מעל גבי אתר זה את רעיונך האולטימטיבי לפיתרון הסיכסוך במזה"ת, ולהשגת שקט ויציבות. אני מציע לתת לתיאוריה שכזו את השם "חזיון מיכאל". מה דעתך? אולי עדיף על "קונצפטציית שרון"... שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן לך, אלכסנדר היקר, פתרון אולטימטיבי - אינני יודע. אולי משהו בבחינת פלטפורמה המשלבת ומשמרת יסודות מרכזיים בכוונים נבדלים שהתגבשו בהסטוריה של האיזור, תוך תנופה קדימה. ןלכן, מסגרת אינטגרטיבית לשלום בונה. Urbis Sancta - a frame for peace in the Middle East
http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=33... http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=33... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |