|
||||
|
||||
(מתוך "בית חרושת למוחלט"/קארל צ'אפק הוצ' ירון גולן) "אני אינני מאמין", אמר מארק קשות, "אינני רוצה להאמין. מאז ומתמיד הייתי אתאיסט, האמנתי בחומר ובקידמה. אני מדען, בונדי, והמדע אינו יכול להשלים עם קיומו של אלוהים". "מנקודת ראותו של המסחר", הכריז בונדי, "קיומו אינו משנה דבר. אם רצונו בכך שיהיה. אנחנו לא סותרים זה את זה". "אבל מנקודת ראותו של המדע, בונדי", קרא המהנדס מארק בחומרה, "קיומו אינו אפשרי. או הוא או מדע! אינני טוען שאלוהים לא קיים, אני רק טוען שאסור לו להתקיים, או שלפחות אסור לו להתבטא! אני מאמין, שהמדע דוחף את ביטויו החוצה צעד אחר צעד, או לפחות מגביל אותו. אני מאמין שזהו תפקידו הגדול של המדע". |
|
||||
|
||||
מותר לאלוהים להתקיים אם הוא לא עושה דבר מלבד זה. אני חושב שליבוביץ' המנוח גרס כי אלוהים הוא טרנסנדנטלי, כלומר מחוץ לעולם הזה וללא נגיעה ממשית בו. לייבוביץ היה כאמור גם מדען וגם אדם מאמין. מה שמחוץ ליקום, מחוץ להישג ידו\רגלו הדוחקת של המדע. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. אולם, "מחוץ לעולם הזה" - הטבע מכיל את כל העולם האמפירי, ורק לזה יש למדע גישה. לעולם האפריורי (לדוגמא, מתימטיקה) אין למדע גישה, כי אינו אמפירי. לא תתכן שום ראיה פיזיקלית, בעיקרון, שתוכל להפריך את העובדה ש 4 = 2 + 2. כמו כן, לא דן המדע בעולם האונטולוגי, קרי, הדברים כשהם-לעצמם, מעבר לתפיסתינו האנושית אותם. (כל זאת, כמובן, להשקפתי הצנועה והענווה ;-) ) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |