בתשובה לאינקוגניטו, 13/07/11 9:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקישור באמת היה כללי מדי. אפשר להשוות למקרה בו התיר בית המשפט ניתוק ממכשירים של חולה שלא יכול להביע את רצונו, לפי בקשת בני משפחתו (נניח, דיון 2020), ולפעמים גם בניגוד לה (תגובה 251345). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר בית משפט במדינה דמוקרטית שיחליט על ניתוק ממכשירים של אדם שמתנגד לכך. לגבי אלה שלא מסוגלים להביע את דעתם הבעיה קצת יותר מסובכת, ולגבי ילדים עוד קצת. מכל מקום, גם אם קשה לדעת איפה עובר הקו בין ניוון שרירים שפירושו מוות איטי בייסורים לבין כריתת יד שפירושה פוטנציאל לחיים מספקים, ברור ששני המקרים האלה הם משני עברי אותו קו. אם יותר לי לשוב על האנלוגיה החביבה עלי, זה שאני לא יודע בדיוק איפה נגמר הערב לא אומר שאני לא יכול להחליט אם שתים עשרה בצהריים זה יום ושתיים עשרה שעות אח''כ זה לילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם אני נוטה לדעתך בפסקה השניה, עדיין מעניין לדעת אם הקו בכלל קיים או שמא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לראות קו ברור. אפילו בלי להתייחס לשוני בין העמדות של אנשים שונים, אפילו עבור עצמי אני לא יכול לנסח קו כזה א-פריורי. מעשית אין לי שום קושי להכריע במקרים ספציפיים כמו זה האחרון. הדילמה הזאת, אגב, לא שונה מהותית ממרבית הדילמות המוסריות שאני מכיר, ואפילו הקו בין ''לא תרצח'' לבין הגנה עצמית לא מוגדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. בוא נחזור לרגע למקרה הקונקרטי שהובא לעיל,. אפשר לראות שהחולה בניוון השרירים היה מחוסר הכרה. זה אומר שהוא לא סבל, לא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המקרה הקונקרטי'' מפנה לדף הבית של לילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לדיון 2020, אבל עכשיו ראיתי שעשיתי סלט בין ניוון השרירים ובין המקרה ההוא שעסק באדם השרוי בתרדמת אחרי דום לב. קראתי את פסק הדין נשוא דיון 2020. נראה שהלשון הלא ברורה שם היא באדיבות כתב ynet. הנוסח המקורי הוא: " אין לשכוח כי את עמדתו זו ביטא המבקש ביחס למצב פחות חמור מהמצב בו הוא מצוי כיום, כאשר לא זו בלבד שהוא חסר הכרה, אלא את גופו מייסרים פצעי לחץ אשר, כלשונה של רעייתו, גורמים לכך ש"הכל נוזל והכל נרקב לו" (פרוטוקול, עמ' 5 ש' 24-25). גם אם במצבו הנוכחי אין המבקש יכול עוד לחוש סבל, נראה לי כי את רצונו זה שלא להאריך באופן מלאכותי את קיומו מקרין-הסבל, יש לכבד." הווה אומר: החולה לא סובל, אבל השופט השתכנע שהוא היה מבקש למות, במצב זה, כדי למנוע סבל ממשפחתו. איפה זה בספקטרום? או שמא יש מישור או מרחב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השופט השתכנע שהאדם היה מעדיף למות, ואם האדם אינו מוגדר כחולה נפש, אני לא רואה בעיה. העובדה שחלק משיקוליו, או שהשיקול העיקרי, או אפילו שהשיקול היחיד הוא מניעת סבל ממשפחתו - ובכן, זה שיקול לגיטימי בעיני. תורת המוסר שלי גורסת שהזכות לחיים היא זכות, לא חובה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |