בתשובה לחווה, 08/07/11 11:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איפה עובר הגבול שלך? אני מניח שאין לך התחבטויות לא רק לגבי הבורגול שנקטף בדמי ימיו, אלא גם עם כל החיידקים שאת הורגת בקצב מסחרי. (וכן, אני זוכר את הדיונים הללו. עלו כל מיני קריטריונים שונים: מה נראה לנו "אנושי", מה ננסה לא לדרוס, ועוד) האם את חושבת שלנמלים יש זכות לחיות בביתך? האם הדברת חרקים עם רעלים היא דבר לגיטימי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי חוק צער בעלי חיים הגבול הוא "בעל חוליות". האם הגבול הזה נראה לך? האם לפי דעתך יש חיה שהיית מכניס תחת החוק (הזה או יותר מקל)? איפה לדעתך עובר הגבול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמנונים ודיונים אינם בעלי חוליות אולם הם בעלי עיניים וגדולים. לעומתם להרבה דגים ודומיהם אני בהחלט מתייחס כאל רמשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז מה?! מפריע לך ההתעללות בדיונונים? רצית פעם להעביד דגים בפרך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שמים את הקו? אודה. אני חשה קרבה למי שקרוב אלי יותר. לקוף יותר מלפרה, לפרה יותר מלתרנגולת, לתרנגולת יותר מלדגים וזוחלים, לדגים וזוחלים יותר מלחרקים. לחיידקים בכלל לא. אני משתדלת לא להרוג חרקים (נמלים לא מפריעות לי, לבן זוגי כן). בד"ך אין לי נקיפות מצפון אם כן. עם חרקים שמציקים לי, אין לי נקיפות מצפון כלל. צבוע? אולי. __________________ לילה אחד עבדתי, ונכנס לחדר משהו שנראה כמו דבורה עם זנב חום כהה (לא, לא זיהיתי שזה דבור). כיביתי את האור, סגרתי את הדלת, ונתתי לו לצאת מהחדר. בינתיים הכנתי קפה. בשובי, לא ראיתי אותו ולא שמעתי אותו. התיישבתי, והמלעון גמל לי על טוב ליבי בעקיצה. בתגובה, הוא חטף ספר (ספרי עיצוב יש להם משקל, בד"ך), ולא עקץ יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |