בתשובה לקורא, 27/06/11 20:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נולדתי אתמול ואני מכיר את המדיה. בסך הכול שמעתי ידיעה קצרה ברדיו ואחר כך לא הצלחתי למצוא את הידיעה ב ynet אבל היא כנראה תופיע ואולי היא כבר שם בזמן שאני כותב. אם יתברר שכתוב בפסק הדין שהוא מבוסס על מידע חסוי שאי אפשר להראותו לציבור אתפלא מאד. מדובר כביכול בהערכות כפי שאני ואתה יכולים להעריך. ואני לא מאמין שהפרקליטות ובית המשפט באמת חושבים שהסכנה לעמיר מאסירים אחרים גבוהה מאסירים אחרים שאינם בתנאי בידוד כאלה ואחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''כאלה ואחרים'' בסוף תגובתי, הם האסירים, כמובן, ולא תנאי הבידוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט שופט לפי הראיות המובאות בפניו. אם עמיר ערער, חזקה על המדינה ששלחה פרקליט משלה שייצג אותה בדיון בערעור. אם בית המשפט ציין סיבה כזו או אחרת להחלטתו, חזקה עליו שהובאו בפניו ראיות שמהן אפשר להסיק סיבות אלו. זכותך המלאה לא להאמין לאף מילה שנציג המדינה מוציא מפיו בנושא יגאל עמיר, אבל אם אתה מדמה בליבך שבית המשפט העליון בדה סיבות בלי שהונחו לפניו כל ראיות התומכות בהן, אז... (איני יכול להמשיך את המשפט הזה בשום צורה שתשמור על תרבות דיון כלשהי). מצד שני, אפשר לראות כאן משהו משעשע: השמאלנים (זה אני) מוכנים לקבל את עדות נציגי המדינה בלא היסוס ופקפוק כשהדברים נוגעים לסכנה הנשקפת ליגאל עמיר, ובוודאי ובוודאי כשמדובר בסכנה הנשקפת _ממנו_, אבל דוחים בבוז את אמינותם של נציגי המדינה כשאלו מצהירים, למשל, על טוהר ידי צה"ל בפעולות כמו "עופרת יצוקה" או הכאת מפגינים בבילעין. לעומת זאת ה"ימניים" מוכנים לקבל את גירסת נציגי המדינה ללא כל פקפוק והיסוס בדברים הללו, ולעומת זאת אינם מאמינים לאף מילה כשמדובר ביגאל עמיר, או בסכנות הנשקפות מהמחתרות היהודיות בשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כשמאלני לא מאמין שנשקפת לעמיר סכנה מהאסירים, אם הנימוק היה שרוצים להפריד אותו כדי שלא יסית הייתי מקבל את הטיעון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הרב איני יכול למצוא את הידיעה כרגע ברשת והכול מבוסס על מספר מילים ששמעתי ברדיו. אבל נסה לתאר לעצמך איזה סוג של "ראיות" באות כאן בחשבון. האם נמצאו הפרוטוקולים של זקני הימין ? במקרה הטוב הובא איזה קצין שבס שהעביר בעדות הערכה של עד מומחה. אין שום דבר משמעותי שבית המשפט היה יכול לדעת ואנו לא. זה לא כך שאני יכול לתפוס את נציגי המדינה בשקר ברור, כי אני לא מתיימר להיכנס לראשם או לראשו של אותו "מומחה" ולהוכיח שהראש שלהם חושב אחרת ממה שהפה שלהם מוציא. מדובר בהערכה, וכל מי שמעט שכל בקודקודו יחשבו בדיוק כך. אשר לדבריך בעניין המנגנון לפיו פועל בית המשפט, הלואי שזה היה כך. ישנו המאמר של המשפטן פרופסור עימנואל גרוס מתקופת ההתנתקות שמסביר את חילוקי הדעות בהרכב בכך שבעניינים שעליהם יש ויכוח ציבורי, השופטים פועלים גם לפי מניעים אידיאולוגיים וערכים שספגו (בעבר הבאתי את הקישורית, וכשיהיה לי מעט זמן אוכל להביאה שוב). השופטים הם בני אדם והם גם מתחלקים לשמאלנים וימניים והם פועלים כפי שאתה עצמך מתאר בהמשך הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פסק הדין. עולה ממנו שבית המשפט המחוזי החליט את שהחליט מבלי לעיין בחומר הסודי. למען האמת, לא הצלחתי להבין למה. מחד נאמר "שהמדינה סברה בטעות כי יש צורך בהסכמת המבקש לכך" (זאת אומרת, עמיר לא הסכים אבל לא היה צריך לשאול אותו). מאידך נאמר "ואכן בית המשפט קמא העדיף שלא לעיין בחומר, חרף התנגדות המבקש" (התנגדות למה? אם לעיון, למה "חרף", ואם ללא-עיון, נסתרת הקביעה הראשונה). בכל מקרה, לא הבנתי כיצד בנסיבות אלה, אחרי שנקבע כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא עיין בחומר הסודי, נדחית בקשתו של עמיר לדיון מחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה פסק הדין של בית המשפט המחוזי. עולה ממנו שפרקליטו של עמיר ביקש כי יוצג לשופט החומר הסודי, אך המדינה התנגדה. השופט קיבל את דעת המדינה ופסק מבלי לעיין בחומר, רק מתוך הסתמכותו על עדותם של אנשי השב"ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי ברפרוף על פסקי הדין. יש שם פרט שלא ידעתיו קודם לפיו הוצע לעמיר ללמוד עם אסיר נוסף במשך שעה כל שבועיים, ועמיר דחה בעבר את ההצעה לא ברור מדוע דחה בעבר, אבל עכשיו הוא מסכים והדבר יתבצע, וזה גם משהו. עם זאת, כשאני חושב על כך עצם ההצעה היא בבחינת "היא הנותנת". שכן לדעת המדינה, אם הוא ילמד שעה אחת כל שבועיים עם אסיר נוסף לא נשקפת סכנה לחיו. ואם ילמד שעתיים כל שבועיים צצה מאן שהוא סכנה לחיו ? ואם שעתיים כל יום עם ממש אותו אסיר, הסכנה לחיו מתגברת ? הנימוק הזה הוא מגוחך בעליל, ואני אומר זאת גם אחרי שקראתי (ברפרוף) את מה שקראתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאין סכנה בשהות עם אסיר אחר שנבדק בקפידה. המדינה גם הסכימה לאפשר לו שהות עם אסיר נוסף באופן קבוע (ולזה הוא עדיין מתנגד). הבעיה היא עם העברתו מבידוד לאגף פתוח שבו אסירים רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין של ביהמ''ש המחוזי, אגב, מתאר התנהלות מתמיהה למדי. לדוגמה, למרות שהמדינה טענה שלעמיר ''משנה אידיאולוגית מסוכנת'', ראש אגף המודיעין של השב''ס בכבודו ובעצמו לא ידע לומר מהי אותה משנה. זה לא הפריע לשופט להחליט שהוא נותן אמון בכך שהשב''ס והשב''כ יודעים מה הם עושים. ביהמ''ש העליון הכיר בבעייתיות הזו, אבל משום מה זה לא הספיק כדי שתינתן לעמיר רשות הערעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגדויות שלו למעט שמציעים לו מוזרות בעיני וקשה לי לעמוד על כוונותיו. אם כל כך נורא להיות לבד שיקח מה שנותנים, ויילחם על עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלו היא ששהות ללא הפסקה עם אסיר נוסף גרועה בעיניו מבידוד. ואני שואל, איך ייבחר האומלל שיועלה לעולה אם יחליט עמיר להסכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת כך הוא חש? אם כך, אין פלא שגם הנישואין שלו הם בשלט רחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמס-ים, ובכלל אפשר להפיק יופי של תוכנית ריאליטי שהזוכה בה יזכה בשעת לימוד תורת (המלך) עם יגאל יבדל״א | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |