|
||||
|
||||
זה לגמרי לא מפתיע. כמעט כל העסקנים הפוליטיים התחילו דרכם כאידאולוגים וכמצפוניים. אם הם התבלטו ביכולת שלהם הם הפכו לעסקנים (עסקן=אידאולוג תמורת שכר). מה שצורם במקרה של הפגנות המחאה הוא שהן מציגות עצמן כמצפוניות ללא כוונת רווח כספי. |
|
||||
|
||||
הפגנות המחאה מציגות עצמן כמצפוניות, אבל נדמה לי שלא מדובר בהן על שאלת המימון, מטוב ועד רע. נדמה לי שהדימוי שנוצר סביב ההפגנות, האווירה שנוצרה סביבן, הם של ''ללא כוונות רווח'', אבל אולי הדימוי הזה נוצר לאורך השנים לאו דווקא מתוך כוונה של הפעילים אלא מתוך שחלקים מהציבור העדיפו לראות את הפעילים הללו כחבר בטלנים שחיים אצל אבא-אמא עד גיל מבוגר ועוסקים, חוץ מההפגנות, בעיקר בסמים ובחורות (או בחורים) - כאלה הם, מכל מקום, הדיבורים שאני שמעתי לאורך הזמן. |
|
||||
|
||||
כמו שי' פלדמן כותב במאמר ''מדובר במצב מבלבל למדי, שכן בעומדך בהפגנה... לא ברור אם האדם שלצידך מביע את דעותיו כתוצאה מהתגייסות פנימית או כחלק בלתי נפרד מהמשרה שלו''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |