בתשובה ליובל נוב, 14/06/11 14:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין בו משהו נורא. זמר ומעבד מיומנים באו לעוד יום במשרד ועשו את העבודה (עם הלחנים הכי יפים שיש, מיותר לציין). אבל אין בעיבודים איזה הברקה או שאר רוח ששמתי לב אליה, וגם לא בשירה. אנחנו יודעים שאיינשטיין יכול יותר, וגם מכירים לכל אחד מהשירים שם לפחות ביצוע אחד יפה יותר. (ויש נפילה אחת של ממש - תרתי משמע. בהברה האחרונה של ''שיר ערש'' הוא יורד יותר מדי אוקטבות, ובמקום שזה ייצור אפקט מרגיע, אני (ולא רק אני) מרגיש שלא קיבלתי טוניקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז זה לא בדיוק חלטורה (אתה אמרת ''מיומנים''), אלא מקסימום העדר השראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש הדומיננטי בסינתיסייזר כתחליף לכלים אקוסטיים הוא כבר סממן חזק יותר של חלטורה. חשבתי עכשיו על נסיבות מקלות, אני אבדוק ואכתוב מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימוש דומיננטי בסינתסייזר? אנחנו מדברים על אותו האלבום? בקושי יש סינתסייזר באלבום הזה, ודווקא כלים אקוסטיים יש בשפע - נגני הרית'ם סקשן הטובים של התקופה, ונגני כלי קשת וכלי נשיפה מהפילהרמונית. יכול להיות שטעית לחשוב שהפנדר רודס (למשל בפתיחה של "חמוריקו") זה סינתסייזר? אם כן, אני לוקח אחריות על הכישלון ההסברתי ומתפטר מהמערכת לאלתר... אני יכול לחשוב על שני אלבומים פחות או יותר מהתקופה עם שימוש דומיננטי בסינתסייזרים/מכונות תופים, שלא בטובתם: "מסגרות" של דני רובס ו"שעשועי כאילו" של אולארצ'יק. שניהם יצאו ב-1987, רק שבע שנים אחרי "משירי סשה ארגוב", אבל שבע שנים מאד קריטיות מבחינת החדירה של האלקטרוניקה למוזיקה. לפחות במקרה של "מסגרות", אני יודע שהסיבה להעדר הכלים המסורתיים היתה תקציבית, ולא אתפלא אם כך גם ב"שעשועי כאילו". הצליל של שניהם הזדקן בלי הרבה חן, לטעמי. ובנוגע לסוף של "שיר ערש" - גם בעיניי הירידה הזו תמוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, התכוונתי ל''פנים ושמות'' של דני רובס, ולא ל''מסגרות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה צריך להאזין לו שוב, כי עד עכשיו דיברתי רק לפי רושם כללי שנוצר לי בזיכרון, מהאזנות ישנות. בקרוב, אני מקווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין סינתיסייזר. לא יודע מה זכרתי ולמה - אולי את הפנדר רודס. זה היה שנים לפני המאמר שלך, ואולי לא הבחנתי. עכשיו אני מתענג על הצליל... אני גם חוזר בי מהאמירה שהמעבד בא לעוד יום עבודה במשרד - כן יש מחשבה בעיבודים, ורגעים של יצירותיות. אבל אני עדיין חושב שרובם לא עובדים. תגיד אתה, בתור אביר מסדר הפנדר בארץ - האוסטינטו שהוא עושה בחצי מהשירים זה לא בזבוז משווע של הכלי ושל אלונה טוראל? אבל מה שבאמת בעייתי, אני חושב, זה שנגני הרית'ם סקשן הטובים של התקופה עושים יותר מדי: הבס והתופים מודגשים מדי, ובאוזני מכבידים על רבים מהשירים. בפרט, על חמוריקו (אמנם זה חושף בו משהו שלא שמתי אליו לב קודם, שלא רק המרווחים בשיר מחקים נעירה, אלא גם המקצב מחקה עגלה, אבל ממש לשמוע את זה שיר שלם זה מעצבן), על דוד שמש ואנטנה (בשניות הראשונות שלו זה גרם לי לתופף עם הרגליים, אחר כך נמאס), ואם תרצי (וגם אדוני השופט, אבל עליו פחות אכפת לי). כמה נקודות חיוביות בכל זאת: 1. "משעמם" היה אתגר למלחין, לעשות לחן משעמם (וארגוב עשה שעמום חביב למדי), ואז אתגר לזמר ולמעבד, לעשות שיר שטוב לשמוע בלי לבטל את השעמום. מוכיח מילא אותו בצליל של הפנדר, שהוא באמת יפה, והביצוע הזה לא פחות (ולא יותר) טוב מהשני שאני מכיר, של קובי רכט. 2. "אל הגבים" הוא עיבוד מצוין: שימוש מושכל בפנדר ושימוש דליל בכלים אחרים, משאירים הרבה "אוויר", ויוצרים היטב את אווירת המדבר, החום, והמתח מפני הבלתי נודע. אפילו בלי הרבה השתדלות של איינשטיין, הגרסה הזו לוקחת בגדול את זו של אריק לביא. 3. מה שקורה ב"הכל זהב" בקטע השורות הקצרצרות (איזה ליל, וגו'): הרוקנרול האינטנסיבי והחשמלי באמת נפלא. ברור שהוא דורס לחלוטין את הלחן, וגם השירה של איינשטיין נעלמת ואיתה המילים; אני מפרגן למוזיקאים ומוכן להניח שזה מכוון. עם מה שנעמי פולני והתרנגולים עשו בקטע הזה ממילא אי אפשר להתחרות (ולו בגלל שאלו רגעים כל כך מכוננים בזמר העברי); בחישמול הזה אפשר למצוא אפילו אמירה, הולמת לסיום האלבום, שהזמר העברי של פעם וארץ ישראל של פעם נגמרו, ועכשיו הזמנים אחרים והם זמני רוקנרול. (1980? קצת באיחור אולי, רק שנה אחר כך כבר למדנו שעכשיו יש דיסקו ונגמר הרוקנרול.) 4. סוכריה בדיעבד - לשמוע את קורין אלאל כקול רקע, מין תבלין מורגש בקושי, בתקופה שזה מה שהיא עשתה - זה תמיד מתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין תוהה אם אנחנו מדברים על אותו אלבום... אוסטינטו שהפנדר רודס עושה בחצי מהשירים? השיר היחידי שמתאים לתאור הזה, להבנתי, הוא "אם תרצי תפוח זהב". "משעמם" מלא בצליל של הפנדר? אני לא שומע שם פנדר בכלל (אם כי בפתיחה שלו, למשל, יש ויברפון שמכפיל את הפסנתר והגיטרה, והצליל שלו באמת מזכיר קצת פנדר). אני חוזר על האיום שלי מתגובה 573396 :) מסכים אתך שאלונה טוראל טיפה מתבזבזת שם, לא אתפלא אם אילן מוכיח כתב לה תפקידים מאד מדויקים. בכל אופן, הנגינה שלה על הפנדר ב"חמוריקו", בעיקר כשנכנס הקצב ("המילים לא היו חשובות כביכול..."), נפלאה. אני לא מרגיש שהבס/תופים מכבידים על השירים. דווקא את "הכל זהב", שאתה והאייל קצר הפתיל מתגובה 573378 אהבתם, אני לא כל כך מסמפט. ה"התחרעות" עם הדיסטורשן נשמעת לי מחושבת ומעבדתית מדי, כמו אשכנזי לפלף שבא להארלם ומנסה לשיר ראפ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |