|
||||
|
||||
איזה צד הוא הממסדי ואיזה הרדיקלי? |
|
||||
|
||||
הממסדי הוא זה שעומד לצד מערכת המשפט וסומך את ידיו על ההרשעה ועל גזר הדין. הרדיקלי הוא זה שמביע אי אמון במוסדות ובמערכות שנשלטות ע''י אליטה ליברלית. המבקר הרדיקלי יכול לבקר את ההטייה של הממסד לטובת האינטרסים של האליטה, את החשיבה הקונפורמיסטית שמצויה בקרב סוג מסוים של ליברלים, או למצוא נקודת משען אחרת לתקוף ממנה את הממסד הליברלי, כמו צרכי הלאום או ערכים דתיים. נדמה לי שהזיהוי של הממסד עם השמאל הוא שריד לעבר מפא''יניקי. בניגוד לעבר זה, הממסד היום כולל גם אנשי ימין, מתנחלים ודתיים. סיווג מדויק יותר הוא בין אלה שרואים את עצמם כחלק מהממסד לבין אלו שמתנגדים לו. |
|
||||
|
||||
אולי ראקציונרי מתאים יותר? האם אין אי האמון נובע לא מביקורת על המימסד והאליטה, אלא מפוליטיקה שמטרותיה האידאולוגיים מאוימות אל ידי הערכים הליברליים של האליטה (כך שהאליטה לא מזוהה אישית או אתנית אלא אידאולוגית). |
|
||||
|
||||
אני רדיקלי, אתה קיצוני, הוא ריאקציונר. (כן כן, זה לא אותו דבר) |
|
||||
|
||||
אני יודע שבזמן האחרון יש נטיה בשיח הציבורי להצמיד "קיצוני" לעמדות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדותיך, אבל מה עניין קיצוני לכאן? |
|
||||
|
||||
יש הטוענים ש''קיצוני'' ו''רדיקלי'' זה אותו דבר. |
|
||||
|
||||
אז אתה צריך לברר איתם. לצרכינו, הרדיקל והריאקציונר שואפים לשינוי, אך הראשון חותר לשינוי בסיס מהיר ולא נרתע ממהפיכה, בעוד השני מביט לעבר ושואף להחזיר את הסדר הישן. |
|
||||
|
||||
זה להלכה. למעשה, ''ריאקציונר'' גם הוא כינוי גנאי. |
|
||||
|
||||
מצטער אם נעלבת. היתכן כי הצטרפת לדיון הלא נכון? |
|
||||
|
||||
??? |
|
||||
|
||||
אני מורדת, אתה בוגדני, הוא קוויזלינג. |
|
||||
|
||||
''ראקציונרי'' נראה לי כתיאור בעייתי. הוא יוצא מתוך השקפת עולם לפיה הליברליזם הוא התקדמות, בעוד שהמתנגדים לו נאחזים בעבר. אבל לא חייבים לקבל את ההנחה שהליברליזם, או גרסאותיו הנוכחיות, הן התקדמות, וגם רוב המתנגדים לממסד לא עושים זאת מתוך רצון לחזור לעבר. |
|
||||
|
||||
ריאקציוני ורדיקלי אינם מושגים חדשים ואני לא רוצה להתווכח איתם כאן אלא לראות אם הם מתאימים לסיטואציה. רדיקליזם שקורא לשינוי איננו חייב להיות ליברלי או פרוגרסיבי. בהחלט יכול להיות שהשינוי יביר מצב רע יותר. אותו הדבר בנוגע לריאקציוני, יכול להיות שהמצ הקודם באמת היה טוב יותר. אבל בעניין קצב, על פני נראה שיש מתאם בין ריאקציוניזם לבין מי שלא מבסוט מגזר הדין. ריאקציוניזם במובן של פעם היה ברור מה זה אונס, פעם היה ברור מהי פריבילגיה של נושא משראה, אבל פעם היה ברור גם מהי המחויבות והאחריות של נושא משרה (או שאולי זו רק האשליה של מי שמביט לאחור). אי האמון במערכות המשפט איננו בהכרח רדיקלי, הוא יכול לנבוע גם מריאקציוניזם כנגד שינויים ליברליים. |
|
||||
|
||||
ראשית, לא נראה לי שראקציוניזם ורדיקליזם נמצאים על אותו ציר. ראקציוניזם נראה לי מצוי על ציר שבצד השני שלו יש את הפרוגרסיביזם, ורדיקליזם יכול להיות על ציר אחד עם שמרנות ועל ציר אחר עם ממסדיות (כי הממסד לא חייב להיות שמרני, ואתה עדיין יכול להיות רדיקל ביחס אליו). שנית, אני חושב - וזאת רק הערכה שלי - שבמקרה קצב אף אחד לא תוקף את הפרוגרסיביות של ביהמ''ש. במקרה רמון הייתה פסיקה פרוגרסיבית, אבל במקרה קצב ההאשמה היא אונס פשוט ואין מי שתומך בכך. כך שנראה לי שבמקרה זה, אי האמון במערכת המשפט הוא נגזרת של אי האמון הכללי בממסד. |
|
||||
|
||||
הגדרות מדויקות לא כל כך משנות, אבל אני חושב שיש מכנה משותף לראקציוניזם ולרדיקליזם והוא עצם החתירה לשינוי. נראה לי שאפשר להסתכל על פרוגרסיביזם, ליברליזם או קונסרבטיזם כאל התוכן של השינוי. כך שיש אלמנט של פעולה - שינוי, אלמנט של מהות השינוי, וגם אלמנט של ציר הזמן, כפי שכתבתי קודם, שמהווה את הבדל העיקרי בין ריאקציה לרדיקליות. הראשונה פונה לסמכות העבר והשניה רוצה "לפרק" אותה. בעניין קצב, צריך לדעתי להרחיב את היריעה. ההתנגדות לפסיקה ולתהליך איננה אלא ביטוי נוסף לתפיסת עולם רחבה יותר המתבטאת כביכול בהתנגדות לממסד, אך שבמהותה היא אולי משהו כמו כמיה למציאות ברורה יותר, כאוטית פחות, וכן, יש בה גם אלמנטים קשים של קיטוב חברתי. נדבר. |
|
||||
|
||||
אין מי שתומך במה? |
|
||||
|
||||
באונס במובן הפשוט והמסורתי של המושג. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |