בתשובה למיכל בן נריה, 16/02/02 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושבת שהרגישות לאכזריות כלפי בע"ח קיימת בעיקר במה שנקרא "המערב". לדוגמה: ציפורי שיר הן בע"ח מוגנים בכל ארצות המערב, אבל בארצות הים התיכון (יוון, ספרד, צפון אפריקה) נמשך המנהג המסורתי של ירי בציפורים, ודווקא בשתי תקופות השנה של נדידת הציפורים, כשהן עייפות, ואיטיות, וקל יותר לפגוע בהן. וזה אפילו לא כדי לאכול- מה כבר נשאר מציפור קטנה אחרי פגיעה של כדור רובה? זה רק לשם ה"שעשוע", וכנראה פשוט לא עולה בדעתם שזה אכזרי. ורואים גם חמורים במצב רע, שנושאים משא כבד, וחוטפים מלקות. וצוענים עם קופים 'מרקדים', ולפעמים אפילו דוב קטן 'מרקד'... אבל גם "המערב" לא תמיד נאור בנוגע לחיות. נורבגיה למשל -סמל הקדמה וההומניות- היא אחת משתי מדינות בעולם שעדיין צדות לוויתנים (השניה היא יפן). הנימוק: כלכלי. כלומר- הומניות כל עוד שזה לא פוגע בכיס (ואח"כ הם מטיפים מוסר לאחרים). לשאלה שלך למה הרגישות הזאת עכשיו- אולי זה קשור לכך שבני אדם במערב חיים בפעם הראשונה בהיסטוריה במצב של שפע וזמינות של מזון, והיעדר יחסי של בעיות קיומיות אחרות, ואז יש יותר "זמן וכוח" להרגיש אמפתיה לאנשים אחרים, וליצורים חיים אחרים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר מי היה שתיאר זאת לראשונה, אך קיים רעיון של "פירמידת אמפתיה" - לגבי מי אכפת לך? הפירמידה הזו תלויה בפירמידת הצרכים - ככל שיותר צרכים שלך מתמלאים, ככה יותר מפירמידת האמפתיה שלך "צפה" מעל לפני השטח. זה הולך בערך ככה: בקצה של הפירמידה, זה את לבדך. אם אין לך שום דבר ושום צורך שלך אינו מסופק, את תעשי כל שביכולתך כדי להציל את עצמך ורק את עצמך. השלב הבא הוא המשפחה. בהנתן שהצורך "קיום החיים" מקבל מענה סביר, תוכלי לפנות ולסייע גם לחברי המשפחה (אפשר לפרק את השלב הזה למשפחה קרובה ומשפחה מורחבת ברמות הולכות וגדלות). לאחר מכן, ישנו השלב של הקבוצה החברתית (חברים, חברי השבט בחברות פרימיטיביות, ואחרי זה אפשר גם לכלול מכרים, בני עירך, ואזרחי מדינתך, בסדר יורד). קבוצה חברתית, כמובן, יכולה גם להיות בינלאומית בימינו, אבל לא נכנס לזה. השלב הבא, הוא לכלול את כלל בני האדם - אל השלב הזה תגיעי כשתהיי בטוחה בכך שמרבית צרכיך הביולוגיים, הבטחוניים והחברתיים מסופקים - אז תוכלי לפנות לדאוג לצרכיהם של כלל בני האדם. השלב הבא אמור להגיע כאשר את מרגישה שצרכי כלל בני האדם הגיעו לכדי סיפוק - אז תוכלי לפנות לטפל בצרכיהן של חיות (בסדר יורד - פרימטים, יונקים, כלל החיות), ובסוף אולי אף תדאגי לזכויות הצמחים. ברור כי לעיתים יש ערבוב בין שלבים - את הכלב שלך את כנראה תכללי בקבוצה החברתית שלך (או אולי אפילו במשפחה). המצב הקיים כיום, בו יש דאגה רבה לזכויות בעה"ח אבל לא כל-כך לבני אדם במדינות העולם השלישי הוא מצב קצת מוזר, לטעמי, שבו היה היפוך בין שני שלבים, או אולי חיתוך כלשהו שלהם - אחרי אזרחי המדינה שלי לא באים שאר בני האדם בעולם, אלא קודם כל בעלי החיים במדינה שלי. לי זאת נראית גישה מעוותת, אבל מי אני שאשפוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הומניות כפי שניתן להבין מפירוש השם קשורה קשר הדוק לבני-אדם קישור המושג הומניות לבעלי חיים מותיר טעם מוזר משהו | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |