 |
נסה לזכור את ה 15 במאי 2011. אין צורך להעמיד פנים. לפחות לא יותר מכפי שעושה זאת ההנהגה הפלסטינית.
מכל מקום מה שחשוב יותר הוא תאריך הבחירות בארה"ב. לו הייתי חבר ממשלה, הייתי בוחן את הדרכים לעכב את התהליך לפחות עד הבחירות בארה"ב, ולקוות שיעלה נשיא אמריקני אוהד יותר לישראל. השאלה היא לא איזה מלל קונה אותך, אלא מה משקפת המציאות, ובשעה זו צריך לטמון את הראש באמת עמוק בחול כדי לא לראות שמה שעבורך הוא "שלום" עבור הפלסטינים הוא עליית מדרגה במאבק. הם יידחפו דרך כל חור, דרך כל פירצה, יבריחו אמל"ח במשלחות דיפלומטיות ובמטוסים, ויציבו איומים בטחוניים על הפרלמנט שלנו ועל עיר הבירה שלנו. הם ינצלו כל דרך לממש את זכות השיבה בפועל, ויפעלו בכל דרך למקסם את האיומים ולהחליש את מדינת ישראל, כי זו המשוואה שמגבירה את מימוש האינטרסים שלהם.
השאלה איננה האם אנחנו סרבני שלום או שוחרי שלום, השאלה היא איזה סוג של שלום משרת ואינו פוגע באינטרסים שלי ושלך. ישראלים תמימים עשויים למצוא את עצמם רודפים אחר "לגיטימציה בינ"ל בעודם מוותרים על נכסי מציאות ממשיים. יש בעולם סימפטיה לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים, אך לא סימפטיה כלפי הכוונות לפגוע בישראל. ישראל חזקה היא אינטרס של המערב. ישראל היא שומר הסף של האינטרסים של המערב במזרח התיכון. מטוסי נאט"ו לא יגיעו לתקוף כאן. לדעתי יש להתנגד בכל הדרכים החכמות למסע ההתעצמות הפלסטיני המנוגד בעת הזו באופן מובהק לאינטרס הישראלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש