|
||||
|
||||
אני עם צפריר. אין שום דבר שאני יכולה לאכול בלי הגבלה, גם בהינתן שאין מגבלות חיצוניות. אפילו סופגניות, שאני משתדלת לא לאכול יותר מאחת ביום1, אבל מניחה ששלוש ביום היו מעבר ליכולתי. כך שהפער בין מה שסביר למה שרצוי הוא לא ממש גדול. 1בחנוכה, הכוונה. ובפרק הזמן בו אני מצליחה להחזיק אותן במקפיא אחרי דצמבר. |
|
||||
|
||||
אבל למה זה שאת יכולה לאכול משהו בלי הגבלה יגרום לך לאכול אותו עד לקבס? |
|
||||
|
||||
כי המגבלה (הפנימית) שלי היא כזו שאני עוצרת לפני המגבלות החיצוניות, ככה שאני לא יכולה לחשוב על משהו שהייתי רוצה לאכול ''בלי הגבלה''. אני פשוט לא מגבילה את עצמי גם היום (ואם כן, אז לא בצורה משמעותית). |
|
||||
|
||||
אז את חולקת על צפריר שכן גם אם היית יכולה לאכול מאכל כלשהו ללא הגבלה היית אוכלת אותו באותה צורה כמו היום ואז הוא לא היה נמאס עלייך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |