בתשובה לאריק, 15/05/11 16:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בחברה שבטית של ציידים-מלקטים בדרך כלל מה שאני צד/מלקט הוא של כל השבט, ואם מישהו משחיז שם סכינים אז הסכינים שהוא משחיז אינם שלו אלא של השבט. מישהו שמשתמש בסכין אולי רגיל לאחת מהן יותר מלאחרות, אבל אני מסופק אם הוא תופש אותה כשייכת לו במובן שאתה משתמש בו. גם הכסא שאני משתמש בו במקום העבודה נתפש במדה מסוימת על ידי ועל ידי אחרים כשייך לי, אף שכמובן הבעלות עליו היא של המעסיק ולא שלי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה של בעלות על כסא (טריטוריה) היא טבעית לנו. אני משוכנע שגם אצל הציידים-מלקטים לו היתה נקבה אחת לוקחת את קישוט השיער או ווטאבר של נקבה אחרת ומשתמשת בו היתה קמה מהומה. מצד שני כאשר הומצא הכתב והועתק אני לא יכול להעלות על דעתי שהממציא ניסה למנוע את ההעתקה באיזה אופן. מצד שני אני חושב שכאן מתאים הפתגם על כינת סופרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נהוג לחשוב שבמצריים הקדומה, כתיבה היתה זכות שמורה של החרטומים. (בניגוד לכתב הכנעני שהתפתח ממנו והיה פשוט ועממי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפישה של חזקה על טריטוריה היא טבעית לנו, אבל חזקה ובעלות הן דברים שונים. אם אתה גר בשכירות, למשל, אתה עשוי להרגיש שיש לך חזקה על הטריטוריה שלך, אף שאין לך עליה בעלות. אני מרגיש חזקה גם על העט שלי והמחשב שלי בעבודה, אף ששניהם ניידים מאד; אבל בין התחושה הזו לבין מושג הבעלות על רכוש יש הבדל לא קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. חזקה על טריטוריה ולא בעלות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |