|
||||
|
||||
ההשוואה בין מום, שמוסכם עליו שהוא מום, שהוא מום גלוי לעין כל, שיש לו השלכות ברורות שליליות על תפקודו של בעל המום בחברה, ושהוא משפיע שלילית על נפשו, לבין הסרת עורלה מסיבות דתיות1 (והמקלחת הצבאית נשמעת כתרוץ קלוש שבקלושים), נראית כשהשוואה עם בסיס רעוע. 1 הייתי מוסיף גם חברתיות, בגלל שאנשים שמחשיבים עצמם חילוניים נוהגים כך, אבל לא בגלל הנסיון לתקן מום שעלול לסכן את בנם אלא גם בגלל רצון להשתייך ואו לפעול לפי מנהג המקום. |
|
||||
|
||||
למרות שהמקלחת הצבאית נשמעת כתירוץ קלוש שבקלושים - היא נזכרת בדיוני המילה שוב ושוב, בדיונים האייליים וברשת באופן כללי. תגובה 540996 - ברור שברקת דיברה בהומור דק, אופייני, אבל מאחרי ההומור אנו סוחבים בד"כ, בנושא זה, פעקלאך כבדים של חרדות רציניות לגמרי. |
|
||||
|
||||
בעיניי, מדובר בחרדה שורשית ישראלית מחוסר קונפורמיות. ילד שחלילה לא יצליח להשתלב בחברה כזכר אלפא, הוא קטסטרופה חסרת תקנה. החרדה הזו בתורה אולי נובעת מנוקשות יתר של מודל הצבר החבר'המן, ומהעובדה שמולו מוצב בעיקר מודל היהודי הגלותי הנעבעך (והנשי) ואין כל כך מודלים חלופיים אחרים. מעניין ואבסורדי שבמקרה של קונפורמיות לברית המילה, זכרי האלפא נמדדים דווקא בזה שהאיבר הזכרי שלהם ''מטופל''. |
|
||||
|
||||
זאת שאלה שניתן לבדוק אמפירית. כמה הורים אכן מביעים חרדה אוטנטית, כמה מתבגרים מביעים חרדה אוטנתית, כמה חיילים נחשפים לבדיקה ממשית במקלחת, לכמה חיילים ההבדל המתגלה במקלחת מפריע, ומהו אחוז החיילים שאינם נימולים. |
|
||||
|
||||
לא תמיד ברור מה זה "מום מוסכם". היית עשוי לחשוב, למשל, שחירשות היא "מום מוסכם", אבל יש הורים חירשים שמתנגדים להשתלת שבלול שיאפשר לילדיהם לשמוע כיוון שהם אינם תופשים את עצמם כבעלי מום אלא כקבוצה חברתית בעלת תרבות יחודית ודרך אחרת לחוות את המציאות. בכל מקרה, לא זה הענין; השאלה היא האם מותר להורים לגרום לילדיהם להתאים לסטנדרט חברתי שהם מאמינים בו מבלי לשאול את פיהם, כאשר הדרך לעשות זאת היא פרוצדורה רפואית לא הפיכה. מילה היא מקרה פרטי של השאלה הזו. השאלה לגבי מילה אינה כלל אם השוני הוא גלוי לעין כל או לא; מבחינתי זה לא חשוב. מילה של יהודים היא בטוי להשתייכות; מי שמל את בנו מבטא בכך רצון לשייך אותו לעם היהודי, ומי שאינו מל את בנו מוותר על הבטוי הזה של ההשתייכות. אני סבור שיש לכך משמעות מאוחרת יותר בהבניית הזהות של הילד - הבנייה שאינה קשורה דווקא לשאלה כיצד תופשים אותו אחרים. בעיני זו סיבה טובה לא פחות מאשר זו שמביאה הורים להכניס את ילדיהם לפרויקט הסבל המתמשך הידוע בכינויו "ישור שיניים", למשל, אבל נראה לי שלא כדאי להפוך את הדיון הזה לחזרה על דיון המילה הוותיק. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שמילה היא מקרה פרטי של תיקון מומים כדוגמת שפת ארנבת. עורלה איננה מום כמו חירשות, והיא איננה פגם כמו שיניים עקומות. |
|
||||
|
||||
מילה היא לא מקרה פרטי של תיקון מומים. היא מקרה פרטי של כפיית הסטנדרטים החברתיים בהם מאמינים ההורים על הילד. שיניים עקומות אינן ''פגם'' אלא אם אתה מקבל איזושהי נורמה אסתטית שמניחה זאת. |
|
||||
|
||||
שני המשפטים הראשונים מראים שיש ביננו הסכמה ושתגובה 570717 חשפה את ההבדל העקרוני בין מומים ומילה (לטעמי, שיניים עקומות הם פגם ולכן נצבות מצדו השני של קו ההפרדה). |
|
||||
|
||||
שיניים עקומות הן פגם מכני רציני ביותר שהשלכותיו השליליות (לא לפרנסת רופאי השיניים) בד״כ מתחילות לבוא לכדי ביטוי בתחילת העשור החמישי לחיים (דמיין קישור ללפחות עשרה מחקרים בנושא) |
|
||||
|
||||
תלוי כמה עקומות, מן הסתם. למעטים מאד יש שיניים ישרות באופן טבעי. קשה לי לקבל משהו שמציג את המצב הטבעי של רוב האנושות כפגום ודורש תיקון. מעבר לכך, נראה לי שהרוב העצום של ההורים שלוקחים את הילד לאורתודנט לא מודעים למחקרים שאתה מזכיר ועושים זאת מן השיקול האסתטי בלבד. |
|
||||
|
||||
שיני בינה? |
|
||||
|
||||
לא תמיד מומלץ לעקור גם אותן. לי יש שיני בינה עקומות כ''כ שבצילום רואים שאחת מהן ממש יושבת על הצד. דעתו המקצועית של כל רופא שיניים שנועצתי בו עד עכשיו היתה ''תעזוב את זה בשקט. אם יהיה לך מזל לא יהיה צריך להתעסק עם זה, ואם לא יהיה לך מזל אפשר לעקור אותן אז.'' |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |