 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגשתי באוקטובר האחרון תביעה קטנה. מה זה קטנה? קטנטנה - פחות מ-700 ש"ח. היום היה הדיון, הצד השני לא טרח להגיש כתב הגנה או להתיצב. למזלי לא סמכתי על יכולתו של בית המשפט לזמן את הנתבע, שכן דואר ישראל לא מסוגל למסור דואר רשום לכתובת עסקית. למה? לא יודע, אבל גם מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ששלחתי לנתבע לפני הגשת התביעה חזר כלעומת שבא. הלכתי בעצמי לבית המשפט, לקחתי משם עותק של הזימון והגשתי אותו אישית לנתבע, כך שלפחות בית המשפט לא דחה את הדיון בנימוק שאולי הנתבע לא מודע לתביעה נגדו. בהעדר הנתבע, ניתן פסק דין במקום - זכיתי במלוא סכום התביעה בצרוף הצמדה ממועד הגשתה ובנוסף 400 ש"ח הוצאות משפט. 400 ש"ח? חשבון מהיר של הזמן שהשקעתי בנושא (לפחות 10 שעות), הנסיעות לתל אביב (4 פעמים: הגשת תביעה, איסוף עותק של הזימון לנתבע, איתור הנתבע וזימונו באופן אישי וההתיצבות לדיון) עלו לפחות 1200 ש"ח וזה לפני האגרה, שליחת דואר רשום, טלפונים, הדפסת התביעה על כל נספחיה ב-4 עותקים, חניה במרכז תל אביב ועוגמת הנפש. בקיצור, ההוצאות האמיתיות היו כמעט פי 2 מסכום התביעה ופי יותר מ-3 ממה שנפסק לי כהוצאות. למען ההוגנות יש לציין שאני נוסע ברכב ליסינג ועובד במשרה גלובלית, כך שלמעשה הכנת התביעה והנסיעות לא באמת עלו לי כסף, אבל מה עם אנשים שכן משלמים על נסיעות ולא מקבלים שכר על שעות היעדרות? וחוץ מזה, ממילא כל הסיפור היה עניין עקרוני שלא לוותר למישהו שרימה אותי, אז למה לבית המשפט מותר לעשוק אותי? באופן מעשי סכום התביעה בתוספת ההוצאות לא מכסה את עלות הגשת התביעה, כלומר בגלל תביעה של 700 ש"ח הוצאתי (בתאוריה) יותר מ-1300 ש"ח נוספים וזכיתי בפחות מ-1100. מסקנה: עקרונות עולים ביוקר. הערה: פסק דין ביד לא מבטיח שאראה את הכסף בקרוב (ואולי אעשה גם הכרה עם מערכת ההוצאה לפועל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שכרתי רכב בחו''ל דרך סוכנות ישראלית ולמרות שציינתי במפורש שהטיול יוצא מגבולות המדינה שבה הרכב מושכר, חוייבתי בתשלום נוסף על הוצאת הרכב מגבולות המדינה (אחרי שהחזרתי את הרכב). חברת ההשכרה טענה שלא הובא לידיעתה מראש שההשכרה יוצאת מגבולות המדינה ולכן התשלום הנוסף והסוכנות סרבה להחזיר את ההפרש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט האמין לך שמסרת את הזימון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה חודשים עזרתי לחבר לתבוע קבלן גבייה של אחת מהעיריות על הוצאות גבייה לא פרופורציונלית. באותו זמן היה לי יותר מדי זמן פנוי, והשקעתי כמעט שבוע בלנסח עבורו כתב תביעה ברמה של עוכר-דין מקצועי. אם אבדוק את הזמן שהשקעתי בזה, לעומת השכר שקיבלתי או אקבל (אפס/ארוחה), אני מופסד בגדול. אבל אני נהנה מכך שאני עוזר לו לדפוק גופים מוסדיים גדולים (מסתמן שאפילו בהצלחה). על כל שעת עבודה שהשקעתי, הם משלמים מאות שקלים לשעות עבודה של עוכרי-דין אמיתיים כדי להתומודד עם התביעה. אז לא הכל נמדד בכסף. ד"א, התיק הגיע לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, והשופטת החליטה תוך דקה שזה מסובך לה מדי, ובעטה את התיק אל בית משפט השלום. עכשיו הצד השני ממש מתחיל להזיע, כי התיק נקבע לסדר דין מהיר, וקיבלנו צו גילוי ועיון מסמכים ואת הזכות להגיש שאלונים. אז אנחנו דורשים מסמכים ותשובות שלא היינו יכולים לקבל במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות. הקיצר, עכשיו הם מזיעים אפילו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאתה אומר נכון, אבל אני לא חושב שבית המשפט צריך להתיחס לסיפוק האישי שבהגשת התביעה בבואו לפסוק הוצאות משפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מה שהוא אומר נכון. הם לא משלמים מאות שקלים לשעות עבודה של עוכרי-דין אמיתיים כדי להתומודד עם התביעה, יש להם עורכי דין בריטיינר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא במקרה הזה הם נאלצו לשכור עורך דין חיצוני, שלא מהמחלקה המשפטית, והוא צריך להתמודד עם הברוך שהם הגישו ככתב הגנה לבית המשפט לתביעות קטנות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |